לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

מועדון ארוחת הבוקר – ניקו

מאז שהאסטרטג של החבורה (אני מוגדר כאדריכל או שההפך – קשה לי לזכור מה הוחלט) החליט לארגן ארוחת בוקר ביום שבת במקס ברנר בנמל תל אביב ל -10 אנשים בלי להזמין מקום מראש, חל מהפך.

רגע, נחזור כמה צעדים אחורה. מאז שגיליתי את עולם שוברי נופשונית (אני מזמין שובר ארוחת בוקר זוגי ב-65 ש”ח) חיי אינם חיים עוד. כמעט כל שבת (גם אם זה יוצא ביום ג’) אני משתדל לצאת לארוחת בוקר. לרוב זה בתל אביב.

אלא שעם הזמן, ועם הרצון של החברים התל אביביים לאכול קרוב לבית “בלי להזיז את האוטו בסוף שבוע” יצא שנגררתי לכמה בתי קפה פחות מוצלחים בתל אביב. ומלבד חוסר הייחוד שלהם, הם גם לא מקבלים את השוברים – רחמנא ליצלן.

לא עזרו נסיונות השכנוע שלי וההצעה לטרמפ חינם. בסוף תמיד התחלנו את השבת באחד  מהמוסדות ההזויים של תל אביב.

אחרי תקרית הנמל, הוסכם כי נלך רק למקומות שניתן להזמין בהם מקום מראש. ולפיכך התחילה מסורת שבועית של בחירת בית קפה שונה בכל פעם במטרה למצוא את אלה שמציעים את הדיל הטוב והטעים ביותר לארוחות בוקר.

כאן המקום להודות שבשבועות האחרונים קצת הברזתי להם מסיבות כאלה ואחרות, עד שהשבוע לא נשאר לי אף תירוץ ואישרתי את השתתפותי בארוחת בוקר בבית הקפה ניקו / nico הממוקם בפינת הרחובות רוטשילד ומרמורק. במקום התחלפו במשך השנים עסקים רבים, שרובם היו מקסימים וחמודים אך עושה רושם שלא שרדו.

ראשית, מילה טובה לאתר click a table בו הוזמן השולחן. כולל אפשרות לקבלת מסרון תזכורת לחברים וכדומה.

הגעתי מספר דקות לפני השאר. בחוץ מצאתי מתקנים מדליקים בדמות שולחן עם 2 ספסלים מצדי השולחן. המתקן יכול להכיל 6 אנשים וכל כולו נדנדה. זה הרבה יותר מגניב ממה שזה נשמע. אם לא היה קריר, היינו יושבים שם. בכל אופן – מגניב ומומלץ עד מאד.

דיל ארוחת הבוקר “המפנק” עולה 48 ש”ח והוא כולל ביצה, סלט, מעט ממרחים, לחם, ריבה, חמאה ושתייה אחת. בחלק גדול מבתי הקפה במחיר דומה מגישים שתייה קלה וחמה.

ביקשתי עין וקיבלתי עין לא ממש מוכנה. אין לי בעיה ואני אפילו אוהב שהחלמון מעט נוזלי אבל כאן אני מדבר על חלבון נוזלי – פחות כיף. הסלט היה מהפשוטים עם ירקות במצב צבירה סביר, כף קוטג’, כף צזיקי סמיך וטעים, טחינה סמיכה מדי ומס’ רצועות פלפל קלוי.

הלחם התגלה ככיכר עגולה של לחם דגנים, שהזכיר עד מאד את הלחם שמרקו היה אוכל מבחינה חיצונית ולזכותו יאמר שהיה חם. בנוסף, סועדת אחת ביקשה “לחם של ילדים” וקיבלה 3 לחמניות עגולות לבנות שנראו מתוקות”. הריבה הייתה של תפוז והייתה מרה והכילה כנראה ג חלקי קליפה והייתה מוצקה ויבשה מאד – לא אהבתי. מיץ התפוזים לא סחוט במקום.

בהמשך הרחוב ניתן ליהנות מארוחות בוקר משכנעות ונדיבות יותר במקס ברנר למשל.

את הקפה לקחנו בארומה (לונדון מיניסטור) עם בראוניז וגביניה.





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה