לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

מועדון ארוחת הבוקר – אמיליה

החזאים לא היו החלטיים מספיק ולכן התקשיתי להחליט מה ללבוש הבוקר. בסוף הלכתי על חולצה ארוכה אך לא עבה. למזלי, הגשם תפס אותי כבר שישבתי בבית הקפה.

בית קפה אמיליה שוכן ברחוב דיזנגוף בין הסנטר לככר בפינת רחוב בר כוכבא. פיית החנייה האירה לי את היום ומצאתי חנייה במרחק מס’ צעדים מבית הקפה.

רחוב דיזנגוף, שפעם סימל יותר מהכל את התרבות והבוהמיניות התל אביבית, הפך בשנים האחרונות לאופציה קצת פחות אופנתית. דווקא קטע הרחוב הזה עדיין בורגני ומשרה תחושה שפויה ומשפחתית. לא פלא שרוב הסועדים בשבת בבוקר היו משפחות. חלקן צעירות (אבא, אמא ותינוק) וחלקן הגיעו בפורמט מורחב יותר עם סבא, סבתא, הורים, דודים ילדים ועוד. בקיצור – מקום בו כולם ירגישו בנוח.

''

המקום מחולק לאיזור ישיבה בחזית הרחוב, 2 חלקים פנימיים ומרפסת מקורה. כשהגעתי, החברים כבר ישבו במרפסת על שולחן מוגבה. בהמשך שולחן לידנו הדליקו סיגריה. פתחנו את חלון ההזזה הסמוך בתקווה שלבנות יהיה קר והן יתלוננו, כך שנוכל להחזיר תלונה על עשן הסיגריות. אבל מסתבר שמעשני ומעשנות העיר הללו כבר יודעים מה המחיר שעליהם לשלם על הסיגריות וכך כל הצדדים יצאו נפסדים מגניב .

לאמיליה הגענו בעקבות רכישת קופונים לארוחת בוקר זוגית במחיר מצויין של 46 ש”ח במקום 92. או כמו שכתוב בקופון: “לא לרוץ. לטוס”.

ביצים

ניתן להזמין ביצה בכל סוג הכנה רצוי – חביתה | עין | מקושקשת.

מחיר התוספות:

בצל / פלפל קלוי / כשבי תיבול / עגבנייה – 3 ש”ח
תרד / פטריות / גבינה צהובה – 4 ש”ח
גבינת פטה – 5 ש”ח

כל הביצים הוכנו בצורה מוקפדת ומוצלחת ביותר.

ביצה מקושקשת הייתה במרקם מושלם וטריות הביצים הורגשה בטעם. הביצים מוגשות על צלחת לבנה ונאה

''

כהרגלי, בחרתי בביצת עין שהגיעה עם קראסט מטוגן/שזוף בגבולות החיצוניים של החלבון, חלבון יציב ומוצק וחלמון נוזלי ובעל גוון כתמתם משגע.

''

מכינים את הלחם לקראת הטבילה המסורתית

''

כפי מילותיו של אהוד מנור ללחן של מתי כספי: “עוד מעט כמעט – אנו גוף אחד”

''

כאן נותר רק לעצום עיניים ולהיזכר בתחושה המלטפת של החלמון העשיר והקטיפתי במפגש עם השפתיים שלי.

סלט ירקות

בקערה לבנה, כמות המתאימה בדיוק לזוג לא רעב במיוחד מגיע סלט מירקות טריים. הסלט מינימלי בהרכבו ומכיל מלפפון, עגבנייה ומעט פטרוזיליה. הסלט מתובל עם מעט מלח ושמן.

השליש התחתון של הקערה הכיל את אחד הנוזלים הראויים והחשובים בארוחת בוקר ישראלית – מיצי הירקות שניגרו ביחד עם המלח ושמן הזית. טבילה של הלחם בנוזל זה תמיד מחזירה אותי לתחושה של בית.

הסלט טעים, אבל הייתי שמח לגיוון של בצל למשל.

''

ממרחים

החלק של הארוחה שבעיניי טעון שיפור. מגש עץ ועליו 6 פנכות שיכולות להספיק לאדם בודד (המלצרית אמרה שאם ייחסר תביא עוד ואכן בהמשך הביאה לבקשתנו עוד טונה וגבינה). אך עדיין, 6 פנכות קטנות לזוג שמתוכן 3 פנכות מכילות זיתים, חמאה וריבה זה קצת בעייתי לארוחת בוקר מפנקת. ב-3 הפנכות הנותרות היו גבינה לבנה (הכי פשוטה, לא שמנת חלילה), קוביות גבינה בולגרית וסלט טונה. אני וסלט טונה זה כמו איל שני ואבקת מרק עוף. לכן כל שנותר לי הוא להעביר את הגבינה הבולגרית לקערת הסלט ולאחר מכן למרוח מדי פעם מעט גבינה לבנה על הלחם. חבל. היה חסר לי עוד פינוקים בגיזרה זו. אבוקדו, טחינה, חצילים, פלפלים קלויים. משהו שיוציא מהשעמום.

''

החמאה הגיעה קשה מדי ולקח זמן עד שהייתה במצב צבירה שמאפשר מריחה נוחה על הלחם.

הריבה הייתה ריבת תותים עם טעם נוסף שלא התאפשר לי לזהות. חתיכות הפרי היו קטנות מאד ובכלליות היא הייתה בסדר אך לא נתנה את הסיומת הנדרשת מהרכיב המתוק היחיד על השולחן.

לצד זה כלי קטן (סוסייר – כלי רטבים) שהכיל מוזלי, או בגרסא המקום מעט יוגורט, מעל מעט גרנולה ודבש. הכמות התאימה ליחיד ולא לזוג. ויתרתי על התענוג.

''

לחמים

לשולחן מגיע דלי/כלי מתכתי חביב ובתוכו שני סוגי לחמים. הראשון, משהו שמזכיר פארנה – אותו לחם מרוקאי שנאפה על חלוקי נחל. השני הוא לחם דגנים.

''

דווקא הפארנה, שנראה בהתחלה כשיחוק האמיתי התגלה כלא מספיק טרי וחם. הוא היה אוורירי וטעים, אך בגלל שאני מכיר בפוטנציאל שלו, אני בטוח שאם היה מגיע במצב צבירה טוב יותר הוא היה הופך לשיחת היום.

מטבע הדברים, בשל ייחודו דגמנו אותו בהתחלה עם מעט חמאה (שהוסיפו לו בהחלט בעושר הטעמים). רק לאחר מכן ניגשנו ללחם הדגנים שנראה פשוט במבט ראשון אך היה טרי וטעים מאד. כל כך טעים עד שברגע אחד זנחנו את הפארנה והתמקדנו בלחם הדגנים. אין אפס – טריות של לחם עושה חצי מהעבודה.

יש לי תחושה שהפארנה לא היה טרי רק בגל שמדובר בשבת בבוקר. אנסה לדגום שוב את המקום באמצע שבוע בתקווה שאקבל גם ממנו חתיכות מוצלחות יותר.

בגדול, אם שני הלחמים הללו היו מגיעים במצב צבירה טוב – אזי זו מנת לחם טעימה ומוצלחת.

שתייה קלה


מיץ תפוזים טרי, כלומר כזה שנסחט במקום. הוא היה טוב אך לעתים יש תחושה שאתה שותה מיץ 100% תפוזים ולפעמים רק 90%. משהו במיץ הזה היה לי קצת חסר. אולי מדובר בזן התפוזים או סחיטה שלא מבוצעת ישר על המקום אלא מראש ונשמרת במקרר.

שתייה חמה

הפוך טעים מאד בכוס ממותגת של המקום. לפי שקיות הסוכר, מגשים במקום את התערובת האהובה עליי Mauro.

בעיניי, כוס ממותגת זה דבר בעל חשיבות גדולה גם מבחינת איך שבעלי המקום רואים את עצמם ואת המחויבות וגם תחושה נעימה ללקוחות. אהבתי

''

הגימיק

קשה לדבר על גימיק באמיליה. אולי זה לחם הפארנה, ואולי השילוב של אווירה שפויה ונעימה, שירות חברותי והמיקום על רחוב דיזנגוף. משהו באמיליה גרם לי לרצות לחזור.

השירות

לבבי, קשוב, לא מעיק ולא מתנשא. מלצרית חביבה ומשתדלת. הקפידה להדגיש אם בקשה כזו או אחרת הייתה כרוכה בתוספת תשלום.

אמיליה – דיזנגוף 88 תל אביב





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה