לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

אל באבור

לא אחת כתבתי שאל באבור היא המסעדה הערבית הטובה בארץ. אני מתכוון מסעדה ערבית, לא מסעדה מזרחית.

ההבדל, בעיניי, בין סוגי המסעדות נמדד במנות העיקריות. במסעדה מזרחית מגישים שיפודים. במסעדה ערבית מגישים מאכלים ותבשילים שדורשים יותר מגריל פחמים.

50 דקות נסיעה מהמרכז לאום אל פאחם, שם שוכנת המסעדה. 50 דקות של מחשבות והתגרות עצמית. מה לקחת, צלעות כבש או קבב חלבי, מוסחן או סינייה?

דבר אחד בטוח – קודם להתענג על הסלטים ולהיזהר ממשקה שכולל רימונים. למה להיזהר? כי פעם אחת לקחנו שם קנקן רימונים וחטפנו שוק כשהגיע החשבון. לא זוכר במדויק אבל כמה עשרות שקלים. את חרפת המחיר לא אשכח זמן רב ואדע תמיד להיזהר מהמלצר שמגיע כבדרך אגב את השתייה שמתומחרת שם כיין.

המלצר מגיע ושואל (לראשונה נתקלתי במקום בשאלה זו) האם אנחנו פעם ראשונה או שמכירים את התפריט. ענינו שמכירים וכך נחסכה מאיתנו סאגת “המיוחדים”. אין צורך להגיד שאני מכיר את הכל בעל פה ויכול לתקן את המלצר פה ושם אם פספס מרכיב במנה.

אם הסלטים הם תמיד נקודה חזקה באל באבור, הרי שהפעם הם נעו על הסקאלה שבין טובים לטובים מאד, אבל בהחלט קצת פחות חזקים מתמיד.

החומוס, שאני מעדיף שיגיע מעט חמים, היה הפעם קר וחמוץ מהרגיל. גם הטחינה שלו לא הייתה מושלמת והוא הזכיר לפרקים מעט חומוס תעשייתי. החומוס שם בדרך כלל טוב בהרבה

''

בפעם הראשונה שאני זוכר, הביאו 4 כדורי פלאפל עם מעט טחינה עשירה בפטרוזיליה. כדורי הפלאפל היו טעימים אך לא התבלטו מבחינת תיבול או משהו שיגרום להם להיות יוצאי דופן, כפי שהייתי מצפה מאל באבור. מהסוג שאפשר למצוא בכל בדוכן פלאפל סטנדרטי. הם היו צהובים ועם מעט עשבי תיבול ולא בגוון ירוק שתלטני כפי שנהוג במסעדות ערביות (אני אגב, מעדיף את הגוון הצהוב). הנקודה היחידה שבלטה לטובה היא השימוש בפלפל שאטה שנתן מעט חריפות מבורכת לכדורים.

''

ובתקריב:

''

סלטים נוספים שבלטו לטובה הם תפוחי האדמה – סלט שמוגש לרוב במסעדה, עשוי מקוביות תפוחי אדמה שבושלו. לרוב מגיע בגרסא חמוצה מדי. הפעם היה עשוי ממש טוב ושימש גם לתגבור בהמשך במנות העיקריות.

סלט נוסף שאני מחכה לו כל פעם מחדש הוא כרובית בטחינה. סלט פשוט מאד אבל טעים באופן יוצא מהכלל. פרחי כרובית קטנים מטוגנים בשמן עמוק ולאחר מכן מעורבבים עם טחינה דלילה יחסית. שילוב הטעמים תמיד עושה לי טוב

''

המלפפונים החמוצים והזיתים הם מקומיים ולא תעשייתים. הזיתים מעט מרים, אך המלפפונים נכבשים בדיוק לטעמי

''

סלט הירקות היה קצת עייף. למזלי במסעדה יש שולחן של שמן זית על כל שולחן, וכך הצלחתי להעיר אותו מעט משנתו.

שאר הסלטים היו ברמה טובה, אבל לא התעלו לרמה המוכרת שמאפיינת את המקום ושתרמו להאדרת שמו.

הזמנו גם קובה מטוגנת שהייתה זכורה לטובה מהביקור הקודם. הגיעו 3 קובות קטנות, חמות וטריות, אם כי היחס בין הציפוי למילוי היה מאכזב. לא מבין איך בקובה יכול להיות יותר ציפוי ממילוי. הטעם היה בהחלט טוב.

''

למנה עיקרית ביקשתי צלעות עם תוספת תפוחי אדמה מבושלים ופריקי. אני מכיר את המנה הזו כמו שהכרתי בזמנו את הדרך מבית הספר היסודי הביתה.

אני יודע שמדי פעם הם מוסיפים לתבשיל הפריקי שדרוגים כמו אטריות שחומות.

ביקשתי מהמלצר במיוחד תפוח אדמה מבושל כי לפעמים הם פשוט שוכחים להוציא אותו עם המנה (בכלל חוסר האחידות מעצבן אותי. למשל לא מוציאים את כל הסלטים לכל שולחן – תלוי בפרצוף). קצת מעצבן שזה קורה ואני מאד אוהב את תפוחי האדמה שם, שמתבשלים ברוטב עדין וצהוב מכורכום.

הצלעות שהגיעו היו טובות כתמיד. עסיסיות ומתובלות היטב בדיוק כפי שאני אוהב מתובל בעדינות מצד אחד כדי שידגיש את הטעם הטבעי של הבשר, אך עדיין מספיק מורגש כדי לעזור לצלעות להפיק מעצמן את המיטב. הצלעות שמוגשות במקום מטופלות היטב כך שכשהן מגיעות לסועד הן מוכנות לאכילה ומכילות יחס טוב בין בשר לשומן.

עד כאן היה הצד הטוב של המנה. הצד הפחות טוב הוא שהגישו לי כמה כפות של תבשיל פריקי שעמד די הרבה זמן והיה מעט שומני מדי. שילבו בו גרגירי חומוס, מה שקצת פחות התאים.

''

אם עד כאן הייתי עדין, הרי שמכאן המצב הפך למצער בעיניי. במקום תפוח אדמה מבושל קיבלתי מספר מקלוני צ’יפס עבים מסגנון השקיות הקפואות. המצער שמקום כמו אל באבור הפך באותו רגע, בעיניי, להיות מסעדה פחות מוערכת. בשביל צ’יפס כזה הולכים למזללת המבורגר ולא לאל-באבור. בחירה בצ’יפס כזה מראה לי שהמקום החליט לעשות פשרות. ובכלל, אני ביקשתי תפוחי אדמה מבושלים. לא? קראתי למלצר וביקשתי שיביא לי תפוחי אדמה במקום. הוא אמר בסדר ונעלם. ידעתי שזה דפוס התנהגות שחוזר על עצמו – להגיד בסדר ולהתעלם וכך באמת קרה.

חשבתי לעצמי שאולי אין תפוחי אדמה באותו יום והמשכתי לאכול. סך הכל היו מספיק דברים על השולחן.

בדרך החוצה התבאסתי קשות לראות שלשולחנות ליד דווקא כן הגישו תפוחי אדמה.

התמונה של הצלעות יצאה לא בפוקוס – אני מאשים את אגלי השומן שגרמו למצלמה שלי להשתגע ואת הרעב שלי שלא נתן לי להישאר יציב

''

ממול הגברת פינטזה על מוחמר שאלו נתחי עוף עשויים שעות בטאבון שמונחים על פיתה שעליה ערימה בצל מטוגן עם סומק. זו כבר פעם שנייה שאנחנו מגיעים ואין את המנה הזו. כנראה יצאה מהתפריט. בסופו של דבר נלקח עוף ממולא בתערובת אורז. המנה הייתה טובה. נתחי העוף הורכבו כגליל מסביב לתערובת אורז מבושלת. חלקי העוף היו עסיסיים והמנה נראתה טוב מבחינה ויזואלית (כלומר, מלבד הצ’יפס שזכה גם כאן להיות שחקן משני בצלחת – מבאס). האורז הוא אותו אורז טעים ומלכותי שבו משתמשים להכנת המנות המיוחדות של הבית כמו צוואר ושוק ממולאים. התיבול של האורז יחד עם פניני בשר טחון הופכים אותו לטוב במיוחד.

''

והנה תמונה נוספת שלו יחד עם הפריקי והצ’יפס

''

לסיום, קיבלנו צלחת עם תאנים מוצלחות במיוחד. אני בטוח שכל חובב פירות שמח במיוחד שהשנה התאנים מצויינות. יחד איתן חתיכות אבטיח שהחווירו מול התאנים.

''

גם הקפה, שתמיד מגיע מתובל וטעים היה לא משכנע והשאיר טעם מעט מר מהביקור במקום, שפעם היה הכי טוב מסוגו, והיום נשאר טוב ואופציה טובה לעצור בדרך לצפון, אבל לא להגיע במיוחד.



6 תגובות עד כה.

  1. yummyfoodies says:

    הי,
    נכנסתי במקרה לאתר וגיליתי את הביקורת הזאת על מסעדה שאני כבר חודשים רוצה לבקר בה (קניתי את הספר שלהם בעקבות ניסיונות לגלות ממה עוד מורכב אוכל ערבי). עכשיו קצת עצוב לי כי קצת ירד לי מלבקר שם. בן הזוג שלי בטח יהיה מרוצה, ממילא הוא הרגיש קצת לחוץ לבקר שם. אולי אם באמת נעבור שם בדרך מתישהו…

      (ציטוט)  (תגובה)

  2. היי,

    מתחבר לגמרי לתחושה שכתבת.

    אני מכיר את הבעלים ואכלתי במקום פעמים רבות מאד ועדיין הביקור האחרון באמת לא היה ברמה הרגילה של המסעדה.

    יכולות להיות לכך סיבות רבות, אך לא הצדקה.

    אשמח לשמוע ממך המלצה על מסעדות אחרות ושמחתי מאד שהגעת לבקר אותי באתר

    יאיר

      (ציטוט)  (תגובה)

  3. ששת שצ says:

    עשית לי חשק לחזור
    שבוע הבא יש סדנא עם חןסאם אצל מאיר השמן אני אסגור איתו ארוחה

      (ציטוט)  (תגובה)

  4. תהנו בסדנא!
    זו לא הפעם הראשונה שלו במטבח. אני מאמין שתהיה חגיגה
    שבת שלום יקיר

      (ציטוט)  (תגובה)

  5. אילנה ינובסקי says:

    בדיאנה בנצרת היית ?

    הייתי באל ברבור מספר פעמים לא הייתי מגדירה אותה במקום הראשון. לטעמי דוחול מדיאנה הוא שף יצירתי יותר.

      (ציטוט)  (תגובה)

  6. אילנה ינובסקי:
    בדיאנה בנצרת היית ?

    הייתי באל ברבור מספר פעמים לא הייתי מגדירה אותה במקום הראשון. לטעמי דוחול מדיאנה הוא שף יצירתי יותר.

    ה

    אילנה ינובסקי:
    בדיאנה בנצרת היית ?

    הייתי באל ברבור מספר פעמים לא הייתי מגדירה אותה במקום הראשון. לטעמי דוחול מדיאנה הוא שף יצירתי יותר.

    היי אילנה,
    אכן הייתי בדיאנא ואף כתבתי על כך פוסט:
    http://www.breadwork.com/?p=263
    אחר כך חזרתי שוב והעלתי עוד פוסט עם תמונות 🙂
    http://www.breadwork.com/?p=272

    אני לא רוצה לדרג בינהן, שתיהן ללא ספק היו הטובות בז’אנר. באל באבור, כפי שכתבתי כאן בפוסט, החוויות מהביקורים האחרונים היו מהותית פחות טובים מהביקורים הקודמים (נהגתי לאכול שם בתדירות גבוהה).

    דיאנא אכן לא רעה אבל דורשת נסיעה ארוכה ביותר. לא תמיד מתאים ונוח. מה שכן, עיצוב המסעדה החדשה קצת מאבד את האותנטיות שהייתי מצפה לה ממסעדה כזו

    יש דיווחים שברובם טובים גם על חג’ כחיל החדשה בככר השעון אך טרם יצא לי לבקר. מקווה שבקרוב

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה