לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

דיסוננס סטייל דיאנא

שתי מסעדות ערביות אותנטיות ומוצלחות יש בארצנו הקטנה – דיאנא בנצרת ואל באבור באום אל פאחם.

לשתי המסעדות קהל סועדים ומעריצים רב ששמח לגלות וריאציה חדשה ומפותחת של מסעדות “מזרחיות”. מין שעטנז של אירוח לבבי עם כמות גדולה של אוכל וסלטים לפתיחה יחד עם מנות עיקריות מתוחכמות ועשירות יותר מהיצע השיפודים הרגיל על האש.

לכל אחת מהמסעדות התמחות. בדיאנא מדובר על קבב טלה שנקצץ מול עיניי הלקוחות בסכין אימתנית. באל-באבור קבב חלבי (נתחי קבב בקערה עם עגבניות/בצל/פלפלים מהגריל ומעל פיתה שמכסה את הקערה. כל אלו נשלחים לטאבון) ומספר חלקים (צוואר/צלעות) במילוי אורז מתובל היטב.

לדיאנא רכשתי קופונים במטרה לקחת את כל המשפחה לטיול וארוחה. מכיוון שזמנם של הקופונים הולך ואוזל, והיכולת לארגן את המשפחה היא פרוצדורה סבוכה, החלטתי לנצל את הטיול האחרון לצפון לצמצום כמות הקופונים שנרכשה.

היינו שניים והגענו באעזרת GPS מכיוון צפון. כמות הפיתולים, הסמטאות הצרות, הכבישים שנוסעים בהם בזווית בלתי אפשרית ממש – כל אלה כמעט הוציאו לנו את האוויר עד שהגענו למסעדה.

בחרתי לסעוד בסניף החדש נפתח במבנה שלפי העבודות באיזור אמור להיות גם מלון בהמשך. הכניסה למסעדה דורשות עוד קצת עבודות פיתוח. אולם, פנים המסעדה – בניגוד לכוך של הסניף הקודם מעוצב בסגנון אירופאי/מודרני עם כל השטיקים הקבועים של תקרה מונמכת עם גופי תאורה תלויים, ריהוט עץ כבד וכהה, מפה לבנה צחורה על השולחן עם ראנר שחור בעל נקודות לבנות קטנות. הרצפה היא מרצפות גדולות בגוונים חומים/אפורים עם פסים דקים שמשווים מראה של כל דבר בעולם מלבד מסעדה ערבית אותנטית.

מסביב, חלק מהקירות בנויים ככוורות מלאות בבקבוקי אלכוהול איכותיים ויינות שונים. בהצצה חטופה ראיתי שיש גם חדר פרטי. השירותים גם הם מעוצבים כמו בפאב תל אביבי אופנתי.

בתפריט מחירי סלטים, עיקריות לפי חלוקה של בשרים, דגים ועוד. חיפשתי תמחור לפלטת סלטים – כנהוג במסעדות מסוג זה, אך לא הצלחתי למצוא. חששתי שאולי בסניף החדש לא מגישים ממבחר הסלטים והחלטתי לחכות למלצר. מבחינת בשרים, באתי מהבית עם ידיעה שניקח מנה צלעות ומנה מהקבב המפורסם.

ראוי לציין שהגענו אחר הצהריים של יום חול ולכן המסעדה הייתה כמעט ריקה מאדם. בפינה, בשולחן גדול ישבו מספר חברים עם בקבוק אלכוהול משובח והתדיינו בינם לבין עצמם. מלבדם, כמעט עד השלב שקמנו לצאת היינו השולחן היחיד במסעדה.

המלצר החביב זרק לחלל האוויר כבר בהתחלה אם נרצה פלטת סלטים. השבנו בחיוב. בתפריט ראיתי אפשרות להזמין מבחר סלטים ייחודיים לפי מה שגדל בעונה – תרד בר, עולש, חובזה ועוד – אך לא התחשק לי ולכן נשארנו עם פלטת הסלטים שתצא לפי רצון המסעדה.

קנקן לימונדה הוזמן והיה אגרסיבי מאד בטעמים. מיד הוזמן קנקן מים למהילה עצמית. הייתה חסרה לי מעט מתיקות בלימונדה

לשולחן הגיעו:

3 פיתות פשוטות בסלסלת קש.

חומוס- כמות די בינונית. הצחיק אותי שהצלחת הורכבה כאילו בכוונה בצורה שונה ממה שמקובל להגיש. במקום לבנות כתר של חומוס קיבלנו שליכטה גבוהה של חומוס במרכז, סביבו מעט גרגירי ושמן זית. החומוס היה בסדר. לא פאר היצירה או משהו שחומוסולוגים יזילו עליו דמעה. הוא היה טרי אבל פושר. אני אוהב שהוא מעט יותר חמים. הגרגירים היו די אנמיים ולא רוככו בצורה יוצאת דופן. בקיצור – סטנדרטי בלי בולטות כפי שהייתי מצפה

 

כרובית בטחינה – לא אחזור על אחת הקלישאות החזקות כאן בבלוג – אני וכרובית מטוגנת זה כמו השמן והרזה, לחם וחמאה, ביבי ושרה,רכב איטלקי ובעיות חשמל. הבנתם את הקונספט. הכרובית פה הייתה מלאכת מחשבת. פרחי כרובית מטוגנים עד לריכוך. מעליהן טחינה סמיכה בחמיצות עדינה. אני כבר יוצא כאן בקריאה נרגשת לכל בעלי המסעדות בארץ – אם אתם יודעים להכין מנה כזו – אקח את בתכם להיות לי לאשה 🙂

קוביות תפוחי אדמה מבושלות עם פלפלים טריים. נחמד. באל באבור יש גרסא טיפה יותר עוקצנית מזו

חציל קלוי עם פלפלים – טעים. אני אוהב חציל קלוי ואוהב לשלב אותה עם טחינה

פרוסות גזר בתחמיץ חריף. נחמד מאד. פיקנטי. נדמה לי שהגזר יכל לקבל עוד דקה או שתיים של בישול לריכוך. סך הכל מנה טובה

סלט ירקות – עגבניות, בצל, עשבי תיבול (כולל נענע) ומעט מלפפון. הסלט תובל לדגש חמוץ והירקות לא היו טריים יתר על המידה.

טאבולה – שוב חמיצות ושוב לא טרי יותר מדי

עלים גדולים, בצל סגול ועגבניות. העלים היו בסדר בטעמים מרירים וחביבים. העגבניות והבצל שוב לא טריים

חצילים בטחינה – נחמד. לא מרגש.

לאבנה עם משהו. קצת היה לי קשה להבין מה התיבול. חשבתי אולי שום טרי או משהו חרדלי. בכל אופן, דווקא כאן כשחיפשתי חמיצות ועוקץ לא היה. הרגיש קצת כמו לאבנה מהולה בגבינה רגילה. הייתה גם קצת דלילה מהמקובל. חבל

זיתים מתובלים – נחמד

2 גלילי פלאפל. ביצוע מקורי וקצת מוזר לפלאפל. קיבלנו 2 גלילים בצורת קובה מוארכת ודקה מצופים בשומשום מה שהעניק לפלאפל תחושה של שניצלונים. הפלאפל היה קצת מוזר בטעמים. בסדר. הגיע על טחינה סמיכה (כמו של הכרובית בטחינה) ונאכל בהנאה עם עוד חציל קלוי.

רוב הסלטים נטו לתיבול חמצמץ. אני  די אוה,ב אבל, צריך לשמור על מינון מעט עדין יותר וגם לאזן עם טעמים אחרים.

את המנה העיקרית הביא המלצר על פלטה מרכזית ומעוצבת. בתחתיתה חצי לאפה גדולה מאד. בפינה אחת בצל סגול טרי, בפינה השנייה עגבניות ובצל מהגריל, בפינה השלישי 4 תפוחי אדמה קטנים על קליפתם שנאפו ככל הנראה בטאבון, בפינה הרביעית תבשיל שנדמה לי כמג’דרה מבורגול.

במרכז מס’ נאה של קבבים (לא ספרתי, מעריך שבסביבות 8-12). בין הקציצות מסודרות בעמידה 4 צלעות טלה בחיתוך מצויין שהחלק החיצוני הוא כבר הבשר. כלומר, כל השומן החיצוני הורחק מהן. אאל”ט זה נקרא חיתוך צרפתי לצלעות.

לעסק… קציצות הקבב עשויות מטלה איכותי וזה מאד מורגש בפה. תיבול עדין שמשמש ממש כמו בושם איכותי לאישה. וכשזה טוב – זה עושה את העבודה פלאים. וכן –  הקבבים אכן ראויים לכל שבח. צנוברים גדולים, בצל, צלייה טובה. יחס נכון בין הבשר לשומן. קבבים עדינים ונפלאים.

הצלעות טעימות ואפשר בהחלט לאכול אותן בלי סוף. חבל שמנה של 4 צלעות די קטנות בגודלן עולה 120ש”ח.

הבצל והעגבניות על הגריל היו טעימים. מג’דרת בורגול שהייתה שחומה היטב הייתה יבשה ולא ראויה לבזבוז זמן, קלוריות ונפח בקיבה ולכן אחרי מזלג אחד ותירתי עליה. מתפוחי האדמה לא טעמתי מאותה סיבה. מהפיתה לקחתי ביס אחד כדי  לראות אם יש כאן את הגרסא המוצלחת של פיתה שסופגת את טעמי הבשר ונוזלי הצלייה. שלילי – פיתה יבשה מדי, חסרת טעם. מיצי הבשר לא הצליחו לעורר אותה לחיים. נשארה על הצלחת כמו שהיא.

שמחתי מאד שלא הוגש לנו צ’יפס. באל באבור זה ביאס לי את התחת ברמות קשות. ועוד יותר כאשר מדובר היה בגרסא שמגיעה בשקיות קפואות ויורדת לשמן.

לסיום ניגש המלצר ושאל אם נרצה קפה. אני מאד אוהב קפה ערבי מתובל בכוס זכוכית קטנה ששותים עם הזרת באוויר.

כמובן שענינו בחיוב וציפינו שהמלצק יגיע עם פינג’אן קטן ממתכת וימזוג עבורנו את הקפה.

וכאן אולי מיוצג במלוא הדרו הדיסוננס של דיאנא – המלצר החביב ניגש למכונת הקפה ליד הבר והכין לשנינו אספרסו במכונה 🙂

הלו! אנחנו במסעדה ערבית. אמנם אני נראה כמו אשכנזי במלוא רמ”ח איברי כולל צבע עור הנע בין לבנבן לורדרד (בהתאם לעונות השנה ולזמן שאני מקדיש מול המחשב  לפי הפרוויקטים שליעםה אני עובד), אבל חשבתי שיש גבול לאיך שאני נתפס כלפי חוץ.

כאמור, אספרסו עם בקלאוות חתם את הארוחה. הבקלאוות היו עניות בשומן ובמתיקות והיו מעט יבשושיות. אבל חייב לציין שאהבתי שבתוך הקולים היו פיסטוקים שלמים שאני מאד אוהב. קח מצאתי את עצמי מקלף את שיערות הקדאיף ובורר עם הידיים את הפיסטוקים. נחמד 🙂

לסיום, קיבלנו חשבון עם שיטת מצליח קטנה, בה חושבו הקופונים בחסר לעומת שווים. המלצר התנצל ונראה נבוך לאור הטעות בחישוב. התגובה שלו נראתה לי כמו הדבר הכמעט הכי אותנטי בארוחה.

305 ש”ח לכל מה שהוזכר כאן. האם אחזור? בהחלט – יש לי עוד 3 קופונים 🙂





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה