לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

מועדון ארוחת הבוקר – דלאל

הרבה יופי, עיצוב ואווירה יש בדלאל. אחד המקומות החמים לאחרונה בעיר. המיקום מצויין, בשכונת נווה צדק שהפכה לאבן מושכת ליאפים ומתעשרים חדשים. הבתים כאן שווים את מחירם בזהב וכבר נדיר לראות אנשים של פעם ברחובות ובסמטאות הקטנים. רוב המבוגרים הלכו לעולמם ואת מקומם תפסה, כאמור, אוכלוסיה חדשה.

גם חידוש מחם התחנה הסמוך הפך את השכונה למתויירת אפילו יותר.

סופי השבוע הפכו לזמן מושלם לטיול רגלי באיזור ובמהלכו בוחרים רבים לשבת לארוחת בוקר מפנקת בבתי הקפה בסביבה.

נדמה כי אנשי דלאל חרטו על דגלם את הרצון להקים ולתחזק מקום “כמו בחו”ל”. אם אפשר אז כמו בפריז עם אווירה קצת רומנטית, מאפים איכותיים ותחושה של דברים קטנים אבל טובים.

זה בא לידי ביטוי בהשקעה בכלים, שחלקם מקרמיקה ומעוטרים וחלקם ממתכת בעלת מראה אצילי מהסלסלות הרגילות.

בסמוך לבית הקפה נמצאת המאפייה שבא מבחר דברי מאפה ועליה כבר כתבתי בעבר.

בסופי שבוע מומלץ להזמין שולחן מראש שכן התור ליד עמדת המארחת אינו קצר כלל.

השבוע מועדון ארוחת הבוקר התאסף על מנת לבלות את השבת האחרונה עם האסטרטג (או האדריכל, עד היום לא הצלחנו לקבוע חלוקת תפקידים ברורה) טרם טיסתו לרילוקיישן בחו”ל. ראוי לציין שהאסטרטג הוא גם מייסד מועדון ארוחת הבוקר ויש לי חשש שבהעדרו לא יחזור המועדון להתכנס באותו הרכב.

הושבנו באולם מול הכניסה בשולחן הגדול. השולחן הזה תמיד מעלה בי חיוך כי לפני מס’ שנים חיפשתי שולחן יד 2 לפינת האוכל ונסעתי לאשדוד לראות שולחן כזה שנראה יפה ומיוחד בתמונות אך לא הצלחתי להגיע להסכמה עם בעליו לגבי ההובלה וכך השולחן נשאר באשדוד ואני חזרתי לביתי נטול שולחן.

הארוחה בדלאל היא מהיקרות בעיר, אך נדמה שאנשי דלאל לא ממש מעוניינים בתמחור זול למקום, שכן הם ממצבים את המקום לאוכלוסיה שאוהבת דברים טובים ומוכנה לשלם עליהם בי להציץ פעמיים על תג המחיר. למרות ארוחת הבוקר הלא זולה, ראוי לציין שבדלאל לא דרשו תוספת כספית על דברים שבמקוות אחרים דורשים כגון מיץ סחוט במקום או הפוך גדול.

ארוחת הבוקר שהזמנתי עלתה 62 ש”ח והיא כללה פריטטה אינדיאנית, סלט ירקות, סלסלת מאפים, גבינות ופעמיים שתייה.

כהרגלי, בחרתי במיץ תפוזים סחוט טרי. הכוס מכובדת בגודלה והמיץ היה סחוט. התפוזים לא היו מתוקים דיים אבל היה סביר

פריטטה אינדיאנית מכילה פרוסות דקיקות של תפוחי אדמה ובצל.  לצדי הזמינו פריטטה קישואים עם פטה ובגלל שהתמונה שם יצאה טוב יותר, תזכו לראות דווקא אותה. הפריטטה הייתה קצת יותר חביתה וקצת פחות פריטטה אבל הייתה טעימה ותפוחי האדמה השתלבו נפלא בטעמים. גם מסביב נשמעו מילים חמות על פריטטת הקישואים. שאר החביתות היו סטנדרטיות ואחת חזרה למטבח כי לא הייתה מספיק עשויה כפי שביקשה מראש אחת הסועדות.

לכל ארוחה מוצמד סלט ירקות המכיל מלפפון, עגבניה, גזר ופלפל. הירקות היו טריים והסלט תובל היטב עם שמן זית ומיץ לימון – מה שהשאיר בתחתית הקערה בונוס רציני – מיצי סלט שהיוו מטבל נהדר ללחם. כתבתי כבר כמה פעמים ואין לי בעיה לכתוב שוב, כאחד שבא מבית שבו לאבא יש פטיש רציני לסלט וביצים, למדתי מאד לאהוב לחם אחיד טבול במיצי הסלט. ופה בהחלט חזרי לילדות בשמחה רבה

פלטת הגבינות הייתה מעט מינימלית בגודלה ובמבחר. פנכת סלט טונה (שאני לא אוכל ולכן לא יכול להעיד על טעמו), 2 פרוסות קטנות של פטה, כף גדולה של גבינת שמנת ו 1-3 זיתים. בצלחת שלי היה זית אחד. מגולען. 🙂

גבינת השמנת, שדמתה מעט למסקרפונה הייתה במרקם מצויין והייתה טעימה למדי. הפטה מלוחה ובמרקם שמן וחביב.

אך עם כל הכבוד לכל אלו, ההיי לייט של דלאל הוא המאפים.

הסלסלה בדלאל מכילה קרואסון חמאה, בריוש בעיטור גבישי סוכר, פננסייר, לחם לבן ולחם כהה מקמח מלא.

הקרואסון גונח מחמאה, טרי ומזמין. תוספת של עוד קצת חמאה וריבת תותים עושים איתו צדק. הבריוש היה לי קצת יבשושי. מתום האפיה הוא כוסה בסירופ סוכר – אני פחות אוהב את זה במאפים. השארתי לאחרים את הבריוש וחזרתי לנשנש מהלחם הלבן שהיה אוורירי מאד, רך בפנים ובעל קרום קשיח ופציח. מהלחם השחור לא יצא לי לטעום. מסביב אמרו שלא רע.

הפוך טעים חתם את הארוחה שהייתה מוצלחת.

השירות בסך הכל בסדר, למרות שבסוף שבוע הוא לפעמים מעט מפוזר ולא ממוקד בשל הלחץ.

באתי מלכתחילה ברגשות מעורבים כי ארוחה קודמת שם לפני שנתיים לא הייתה הכי מוצלחת. חייב להודות שהופתעתי לטובה מהסך הכל הכללי של דלאל. מתאים לימים ולרגעים שרוצים להתפנק ולהרגיש קצת יותר מיוחדים.

 

 

 



תגובה אחת עד כה.

  1. אפרת says:

    איזה בלוג מקסים ומעניין יש לך! שמחה לגלות!
    אשוב לבקר!::))

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה