לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

אוכל שאוכלים בעיניים עצומות

מזהיר מראש – הביקורת הזו הולכת להיות בעלת כמה רבדים. נא סבלנותכם  

יש תפישה רווחת על פיה, כאשר אחד החושים נפגע, שאר החושים בגוף הופכים מחודדים יותר.

אני לא יודע אם מבחינה מדעית הדבר נכון, אבל כשאני מדמיין לעצמי שמיעת מוזיקה מיוחדת או נסיון להריח ריח – אני רואה את עצמי בדמיון עוצם עיניים חזק כדי להפחית גירויים שונים ולתת לעצמי להתרכז.

הדבר מזכיר לי טעימת שמן זית שנהוג לבצע בכוס כחולה אטומה על מנת לנטרל מראש “רעשים”  בתהליך הטעימה. שמן כהה יותר נתפש לנו באופן טבעי כחזק ומריר יותר. להפתעתי – אין זה הדבר.

אני זוכר את האוכל הראשון שגרם לי לעצום עיניים בזמן אכילתו. לבושתי אודה כי היה זה קינוח שוקולדי עשיר במסעדה ספגטים. קראו לו טורטופו. הוא הגיע במין מדליון קטן ממדים. משהו בחלק האחורי של הראש אומר לי שבפעם הראשונה שאכלתי אותו הסועדת שישבה מולי אמרה לי לטעום כפית ראשונה בעיניים עצומות, או שרק סיפרה שאת הקינוח הזה נהוג לאכול כך. בעודי מתבאס מקוטנו של הקינוח שלחתי כפית לעבר המדליון ומשם לכיוון הפה. אני זוכר בבירור את עוצמת העונג של הרגעים הראשונים. השוקולד היה מרוכז מאד, מריר וענוג.

את הפעם הבאה אני זוכר היטב וגם כתבתי על כך בעבר. זה היה ההמבורגר הראשון או השני שלי באגאדיר בנחלת בנימין, בימים שהרשת הייתה ייחודית ונחשבה סוד למביני עניין. הבשר טחון גס, כל ביס משחרר קשת טעמים רחבה לתוך הפה. אתה אוכל ולא מאמין שזה אמיתי. כולה המבורגר ובכל זאת, או כמו שהיטביו להגיד חברי להקת הג’ירפות – וואו, איזה אבסורד, אותו מקרר וגישה כל כך שונה.

היום זה קרה לי שוב.

אבל רגע לפני שנגיע לכך נחזור קצת לעבר. לא אחת כתבתי שטרנד הקופונים תפס אותי עם ההגנות למטה. זה התחיל עם קשקוש קטן ולא נגמר. ברגעי השיא, הרכב שלי נטה ימינה מרוב כובד של תא הכפפות. נאלצתי להעביר חלק מספרי המפות לתא המטען כי לא היה מקום לכל הקופונים. ברגע של יאוש הכנתי קובץ אקסל  המרכז את כל הקופונים שרכשתי אי פעם עם ציון תאריך קנייה, מחיר ותאריך פג תוקף.

בין חבריי ומכריי אני ידוע כאדם עם זכרון אבסולוטי, בעיקר לשטויות. גאוותי הרבה הייתה שמעולם לא הגעתי למצב שהגעתי למצב שאני מחזיק בידיי קופון פג תוקף.

בחודשים האחרונים הרגשתי שהקופונים קצת יצאו מכלל שליטה. עם כל הכבוד, כמה יוגורט, קרפים וסושי יכול האדם לאכול?

לפיכך, הורדתי הילוך בצורה משמעותית וכמות הקופונים הלכה ופחתה בהדרגה. יוצאי דופן היו קופונים לקופי בין, שם אני אורח קבוע, קופונים למסעדת דיאנא בנצרת – מתוך מחשבה לקחת את כל המשפחה לטיול באיזור שיסתיים בסעודה וקופון לפוייקה שרכשתי מתוך רצון לנסות את הקינוח המפורסם – שוקונגו. מה גם שתוקף הקופונים היה ארוך – 90 יום, כמדומני.

ומכאן התחיל הבלגאן… תוקף הקופונים לדיאנא היה 06/06. תוקף הקופונים לפוייקה היה 03/06. מה לעשות – התבלבלתי בינהם.

את הקופונים לדיאנא ניצלתי בצורה שונה מהמתוכנן המקורי ועלו כאן 2 פוסטים. הראשון טקסטואלי והשני מצולם.

קופון אחד לפוייקה ניצלתי בארוחת קינוחים. גם על ארוחה זו עלה פה פוסט בעבר.

בסוף השבוע הזכרתי לעצמי שתוקף הקופון הנותק לפוייקה הינו 06/06 ושאני צריך לנצל אותו בתחילת השבוע. היום בבוקר בדרך לעבודה פתחתי את תא הכפפות והבלבול היה גדול. תוקף הקופונים היה הפוך משחשבתי.

עד אחר הצהריים התבאסתי בשקט בעבודה. אחר כך החלטתי לנסות לצלצל למסעדה ולבדוק מה עושים. ענה לי בחור חביב ואחרי שמיעת הסיפור הרהר מעט בינו לבין עצמו ואמר שאין בעיה ואני אוכל לבוא לנצל את הקופון היום או מחר. לא יודע מה אתכם – אותי זה שימח וריגש. מעבר להכל, זו תרבות ניהול ומתן שירות ברמה הגבוהה ביותר האפשרית.

מאותו רגע חרשתי את התפריט וניתחתי את האפשרויות שלי בכל הנוגע להרכב כשר של הארוחה.

בדרך לשם עלתה לי מחשבה מטרידה. אם לא יהיה לי טעים – אני מניח שהביקורת תצא מרוככת מעט בגלל המחווה הבהחלט יוצאת הדופן. אם יהיה לי טעים, אולי יחשבו שאני מגזים בגלל אותה מחווה.

נכנסתי למסעדה בשעה די מוקדמת והבר היה ריק, כך שיכולתי לבחור לעצמי את מקום הישיבה. בשולחנות מסביב ישבו בעיקר בחורות ונראו די מבסוטיות.

ברמן משתדל עבר איתי על התפריט וחשבנו יחד איך מרכיבים משהו שיהיה טעים אך ישמור על הרכב כשר. בפוייקה מכירים את הנושא ויש מספר פתרונות כמו הכנת תפוחים בשמן זית וכן צליית הבשר על שמן זית ולא חמאה.

סינטה לא הייתה באותו יום ולכן בחרתי אנטריקוט עם ירקות שורש. התרווחתי על הבר וחיכיתי. אחרי מספר שניות חזר הברמן ואמר שהאנטריקוט  לא תהיה בחירה טובה כי ברוטב או במרינדה יש מרכיב חלבי. נתח ראמפ, שלא היה דווקא הבחירה הראשונה שלי, ריתק אותי משלוש סיבות. הראשונה, פמפקין אכלה נתח זהה במסעדה בלזק האשדודית ולא הפסיקה לקרון מאושר תוך כדי. עד כדי כך שרכשתי שוב קופונים רק כדי לחזור לאותן נתח. הסיבה השנייה, היא שבתפריט זה מתואר כסטייק דרום אפריקאי, ומכאן הנחתי שזו אחת ממנות הדגל של המסעדה. הסיבה השלישית, התוספות שלה נראו הכי מבטיחות – פירה בטטות עם רוטב תרד. רק ביקשתי מהברמן שהתוספות (החלביות) יהיו בנפרד מהסטייק וכך היה. הברמן שאל מה מידת העשייה ועניתי שמדיום. אחרי כמה שניות נזכרתי בנתח מבלזק ושאלתי אותו איך הנתח חתוך. הוא אמר שיחסית דק ולכן הוא ממליץ על מדיום-רייר. רק על ההמלצה הזו הוא קיבל 10 ש”ח טיפ יותר ממה שחשבתי.

כדי שלא תשארו במתח – זה היה אחד מנתחי הסטייק המוצלחים שאכלתי בארץ, ולבטח הראמפ/שייטל הטוב ביותר.

אבל רגע, לסטייק הגעתי רק אחרי שאכלתי את התוספות הרעיון הזה מוצלח ואני ממליץ לכם  לנסות אותו פעם. כשאוכלים כל מרכיב בעצמו יש יכולת להתעמק ולהתחבר עם המרכיבים שבצלחת.

הפירה הוכן בעיקרו מבטטות שנאפו בתנור ומעט תפוחי אדמה שנאפו גם הם. הפירה היה גס, כפרי ונמעך ביד גסה. הטעמים היו עמוקים עם תחושת עישון חזקה. זה היה פירה מצויין עם אופי, אך חייב לציין לשלילה שהיו חוטים/שיערות, ככל הנראה מהבטטה שהפריעו מעט את האכילה ודרשו הפסקה והוצאה מהפה כי היו בחלקם בלתי לעיסים. אני מודה שמצד אחד זה תרם במשהו לחספוס של הפירה – אבל יותר הפריע. הבטטה הייתה בפירה על קליפתה.

לצדה הוגשה פנכת קטנה של רוטב שבו נראו חתיכות ירוקות. תרד הוא ירק עדין ונפלא, אך הרוטב הזה היה עשיר מאד מאד בשום והתרד כמעט ולא הורגש. כרוטב שום, זה היה טוב והתאים מצויין לפירה. חספוס הפירה עם חספוס החריפות של השום התאימו מצויין. ובכל זאת, ניסיתי  לפעמים לקחת רק ביס חשוף מהפירה כי בכל זאת היו לו איכויות בפני עצמו.

לאחר התוספות התפניתי לבשר. הוא עבר צלייה מדוייקת, מעליו נבזקו מעט מלח גס ופלפל גרוס. הביס הראשון חשף את האדמומיות המשגעת שהוא הסתיר בתוכו. ביס לפה והעיניים נעצמות מעצמן. ברקע מוזיקה אפריקאית ולרגע אני לא יושב במסעדה תל אביבית סמוך לתאטרון גשר האגדי. אולי זו הייתה טעות? אולי התרגשות ריקה? ביס נוסף והעיניים שוב נעצמות מעצמן. הטעמים גודשים את הפה ומרקם הבשר אגדי. הברמן הזהיר מראש שהבשר מעט סיבי – פחחח. נתח ליגת אלופות.

למרות שאכלתי לאט, ולמרות שהגעתי אליו דקות לאחר שסיים את תהליך הצלייה הוא היה במרקם מדהים. על אף מיעוט השומן הוא היה עסיסי. יכולתי לפרוס ממנו פרוסות דקות וענוגות לקרפצ’ו. אויש, זה היה באמת טוב מאד.

אספרסו של דאדא היה רותח ומדוייק

 



תגובה אחת עד כה.

  1. גיל says:

    כמו שכתבתי בפורום, כתיבה מעולה!
    עושה חשק לגמרי.

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה