לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

מל ומישל לא פגעו לטעמי האישי

טקס הזמנת השולחן לא היה קל. יש במרפסת המעושנת ל 19 או לבר ב 2130. אין לפני? אין. אין שולחן? אין. נו טוב – יש קופונים וצריך לנצל.

הגעתי ב21:30 והבר היה כמובן ריק לגמרי. בנוסף היו 3 שולחנות קטנים ריקים (עד שהלכתי הם נשארו ריקים, למרות שאני חייב לציין שאחראית המשמרת אמרה לטבח שיש 3 שולחנות ריקים שאמורים עוד מעט להגיע – לפחות 45 דקות לאחר מכן הם עדיין עמדו שוממים).

המקום קטן ואני יכול להבין למה מדברים על רומנטיקה, למרות שישבתי עם הגב למסעדה והרומנטיקה הייתה ממני והלאה. 2 מזגנים במקום. בהתחלה היה קר ונעים. לאחר זמן מה, כנראה לאור בקשת סועדים אחרים התחיל להיות חם.

עליתי למעלה במדרגות העץ הקצת מפחידות לשירותים הנעימים והנקיים. אוהב מגבות בד במקום נייד. בירידה שוב חשש קל מהמדרגות. הבר קטן. יש מקום ל-3 זוגות. הברמן עומד קרוב מדי ואין אינטימיות בשיחה. כלומר, הברמן משתדל להעמיד פנים כלא מקשיב אבל אין מצב כזה.

בישיבה הברמן פינק עם 2 צ’יסרים של משקה איטלקי שקרוב לקמפארי עם לימון וקרח. זה נותן משחק מוזר אבל מעניין של טעמים בחלל הפה. קצת מר, קצת חמוץ.

מיד לאחר מכן מגיעה צלחת עם פרוסות עבות של לחם חרוך מבחוץ. ליד מתקין הברמן צלוחית עם שמן זית ובתוכה מעט בלסמי מצומצם ומתקתק. הלחם מפתיע.- הוא מזכיר קצת טוסט צרפתי. אני מניח שהוא טבול בחלב ואז נצרב. הוא ממכר, שמן הזית איכותי והבלסמי נותן כל פעם מתיקות כיפית. בלחם מסתתרים גם מעט צימוקים. מקורי, שונה ולעניין.

אני בתקופת הארטישוק שלי אז הלכתי לראשונה על ארטישוק רומאי על פולנטה. למרות שפלנטה היא הפרוזן יוגורט של השנתיים האחרונות, לא יצא לי לאכול אותה באף מסעדה עד היום. חיכיתי בציפייה. לקחנו מנה נוספת של סלט קיסר לזו שיכולה להוסיף כשם אמצעי את התואר – קיסרית בשל אהבתה לסלט.

הפולנטה מעט גרגרית, בטעמים עדינים מאד. היה חסר לי משהו בטעם. זה לא היה מנחם מספיק, זה לא היה מושחת מספיק. זה היה פשוט דייסת תירס עם גוף לא מספיק משכנע. בתפריט מופיע שמן כמהין, אבל לא הורגש כל זכר בטעם. אני לא פולנטולוג מוסמך מספיק כדי לקבוע אם היא הייתה עשויה מתירס טרי – אבל יש סיכוי לאור הצבע והמרקם. הארטישוק היה מושלם. צרוב, טעמים חזקים (מצאתי סוף כל סוף את הירק שאני הולך לעשות איתו תחליף לקרבונרה). מעל גילוחי פרמיג’אן. השילוב בין הפולנטה לארטישוק לא ברור ולא מספיק משכנע מבחינתי.

סלט הקיסר שהכיל פילטים של אנשובי היה טעים אך הייתי שמח לנוכחות גדולה יותר של רוטב. במקום קרוטונים הוגש משהו בסגנון של גרסיני שחתכנו ידנית מעל הסלט.

לעיקרית לא היה לי ספק שנלך על הניוקי שמקבל שבחים רבים. ביקשנו את האופציה הגדולה (היינו כעיקרית). אם הפלונטה היא הפרוזן יוגורט הרי והניוקי הוא “הפלנצ’ה” של השנתיים האחרונות. התפלאתי לראות שבארומה לא הכניסו מנת ניוקי כחלק מתפריט הקיץ, לאור הפופלאריות הבלתי מוסברת של המנה.

לענייננו, כמות יחסית גדולה של ניוקי קטנים, סימטרים ונאים לעין. הם בושלו ואז נצרבו על חמאה כמיטב המסורת המקובלת היום. אולם, טעמם היה על הגבול הדק שבין עדין לאנמי. הרוטב בתחתית היה בלתי מורגש בטעמים. שוב אלמנט הכמהין שלא הורגש כלל גם הוא. תוספת של מעט פטריות (שי-מג’י אם זיהיתי נכון) שהיו חסרות תיבול לחלוטין. מצטער, פטריות עם כל אהבתי חייבות חיזוק בתיבול של לפחות מלח.

הניוקי עצמם היו במרקם מעט גרגירי. עד עכשיו לא הצלחתי להבין ממה הם הוכנו, אך המרקם לא הלך לשום כיוון – לא דחוס, לא ענני. רוצה לומר אפילו קצת סתמי. גם הטעם לא לכאן ולא לשם. אפילו תלתלי פרמיג’אן לא עזרו כאן למנה. ניסיתי לשלב בביס כמה מרכיבים, ניסיתי להפריד. יוק. עד כמה שמבאס להגיד, אני יכול להיזכר בקלות ב-3 מנות מקבילות שאהבתי הרבה יותר – טוטו/דיקסי/מאראבו.

בשלב זה בתחושת ביאוס די מתקדמת, התעקשה פמפקין, למזלי הרב, להזמין קינוח. ההתלבטות הייתה בין עוגת מסקרפונה לקרפ מסקרפונה שהומלץ בחום על ידי המלצר. שיחקתי אותה לא מתערב בהחלטה אבל הקרפ באמת נשמע לי מעניין.

הלכנו על הקרפ וזו הייתה הבחירה שדי הצילה את הארוחה מאכזבה רבתי. קרפ חביב, מילוי קרם מסקרפונה איכותי וטעים. בצד ענבים שגורמים לך לבכות ממתיקות, דובדבנים ונקטרינות. יופי של קינוח.

הברמן פינק עם לימונצ’לו תוצרת בית – חביב ביותר.

השירות עצמו היה טוב, נעים וקשוב. אולם אני ממליץ להתעקש לשבת בשולחן ולא על הבר – אני חושב שהבר די מפספס את המסעדה הזו.



תגובה אחת עד כה.

  1. ששת שצ says:

    מעניין, מל ומישל נחשבים לאחת האיטלקיות הטובות. אבל יש כאן סייגים והסתייגויות , מה שיותר מפחיד שכבר קיבלתי פיק ברכיים מהמדרגות…

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה