לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

פיצה olivery אבן גבירול

את הפיצריה החדשה ראינו כבר כמה פעמים בשיטוט או מעבר עם הרכב. צמודה להום בורגר, יריקה מאבן גבירול פינת בזל
בצהריים קראתי קצת באינטרנט והבנתי שאין סלייסים, אלא רק מגשים בישיבה במקום
המקום פתוח כחודש וההתרגשות מורגשת במקום. מספר קטן של שולחנות בפנים ובר קטן לישיבה.
הצחיק והפתיע אותי לראות שכחצי מהסועדים במקום היו עיתונאים, בלוגר ובני משפחותיהם (אני הבלוגר, אבל כאמור ללא הזמנה ובתשלום מלא).
התיישבנו על הבר כי השולחנות הפנימיים היו תפוסים, אבל אחרי כמה שניות הפתנה שולחן אז עברנו. היה יותר נעים מבחינת המזגן.
כל שולחן מקבל על חשבון הבית מקלון פוקאצ’ה קטן עם צלוחית שמן זית וטיפות בלסמי מתקתק ומצומצם. ביס מהמקלון ויש טעם מוכר בפה. מי שאוהב לאכול את הפיצה העבה של פיצה האט בוודאי יודע שהיא מזכירה בטעמה סופגניה בגלל שהתבנית עצמה מצופה בשמן והבצק תופח בתוך השמן. גם כאן הטעם היה דומה. פתיח נחמד ומחווה יפה מצד המסעדה.
פמפקין כבר זמן מה נמצאת בתקופת סלט הקיסר שלה. כאן בתפריט הוגש סלט לבבות חסה שמרכיביו קצת הספיקו. לצערי המלצרית חזרה אחרי ההזמנה ואמרה שחסר. למזלי החלטנו לקחת את האופציה האחרת – סלט שוק. ביקשנו את העגבניות בצד.
הגיע צלחת שטוחה וגדולה שבתחתיתה עלים – הרוב רוקט, מעט נענע אולי טיפה בזיליקום. מעל פרוסות דקות של צנונית, פרוסות דקות של זוקיני צרוב קלות, רבעי לבבות ארטישוק, גבינת עיזים מפוררת. התיבול של מלח גס, שמן זית ובלסמי מצומצם. בצד קערית עם חצאי עגבניות שרי משני סוגים.
כל המשחק של הסלט הוא המשחק בין מרכיביו, אבל יותר מכך האיזון והתיבול. פה, חברים, מדובר על יד מנצחת במטבח. כל ביס מאוזן ועדין ומרגיש כמו נצחון קטן ועדין בפה.
העיניים הגדולות שלי גרמו לי לי להזמין 2 פיצות “גדולות”.
אחת מרגריטה והשנייה ארטישוק ורוקפור.
הגיעו שתי פיצות. כל אחת מתאימה בקלות לזוג במצב רעב בינוני.
כשהמלצרית התקרבה עם הפיצה פמפקין הרימה גבה ואמרה לי – היי, זה בדיוק כמו הפיצה שלך. ראיתי בכך תעודת כבוד רבה למקום 
ואכן, קשה להתעלם שגם במראה וגם בטעם הפיצה קרובה מאד לזו שאני מכין בבית.
בצק דק-בינוני. מבחינת טעם הוא מצויין ומורגש שהם משתמשים בקמח מיוחד לפיצה. 3 הערות בכל זאת אני רוצה להדגיש.
הראשונה, הם פותחים את הבצק על המון קמח וזה מורגש בציפוי שלו.
השנייה מתייחסת לתנור – ראשית הוא שונה ממה שאני מכיר. איזור האפייה מסתובב בתוך התנור (כמו תנורים של פיתות עיראקיות) מבחינתי זה נראה פשוט שאין אבן מרכזית כבדה כמו בתנורים רציניים. ואכן – עודף הקמח והעדר אבן שחום מקסימלי גרמו לתחתית להשאר מעט לבנה. יחד עם זאת, עודף הקמח כן גרם לחלק התחתון להיות קשה והפיצה עמדה בגבורה על מרכיביה.
השלישית היא שחסר בבצק עוד קצת נוזל כדי לגרום לו להיות אוורירי במידה המושלמת. הוא היה טיפה דחוס.
הרוטב אדום מעגבניות אמיתיות, נקי ומשתף פעולה מצויין עם יתר המרכיבים. גם הגבינה טובה. המרגריטה הייתה מצויינת ממש.
הפיצה עם הארטישוק והרוקפור הייתה טיפטיפה יותר עבה. הארטישוק עצמו טעים אבל פחות התחבר לפיצה. הרוקפור אפילו פחות בגלל שמדובר בגבינה תוקפנית. הם שמו את הרוקפור לפני האפייה והיא הפכה למין כתם עבש בנקודות. הייתי מעדיף את הרוקפור לשים אחרי האפייה ויותר מכך, בדיעבד, הייתי פשוט מעדיף לוותר עליה.
יש במקום עוד שילובים שנראו מעניינים – מבחר פטריות או תאנים וגבינה כחולה.
115 ש”ח
אחזור בשמחה למקום לדגום פיצות נוספות




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה