לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

קריאת השכמה לבנדיקט

* גילוי נאות – הביקורת נכתבה על סמך שני ביקורים בבנדיקט. אחד כארוחה מוזמנת והשני בתשלום מלא *

כחובב ארוחות בוקר מושבע, דווקא בבנדיקט יצא לי להיות מספר די מועט של פעמים. לא זכרתי משהו יוצא דופן ומחיר לא הכי זול.

דווקא סיפור האהבה שלי איתם התחיל לפני חודש בערך. פמפקין לקחה אותי לאכול שם מנה של פנקייקס שהייתה מוצלחת ביותר. סימנתי לעצמי לחזור שוב לדגום את המקום, בתקווה שאולי ממש תחת אפי מסתתר אוצר שהצלחתי לפספס עד כה.

שלא יהיו אי הבנות, הרשת פופולארית בצורה בלתי רגילה. התורים ארוכים, האנשים מרוצים. יש לי קרוב משפחה, שלא להגיד אח שניתן בקלות להגדיר כמכור למקום

ההזמנה הפעם הייתה קצת יוצאת דופן. חני באני, בלוגרית וידידה טובה קיבלה הזמנה אישית מבעלי המקום לבוא להתארח והציעה לי להצטרף. בהתחלה היססתי אבל זכרון הפנקייק לא נתן לי מנוח.

קבענו להגיע לסניף ברוטשילד. קבלת הפנים בסניף קבועה ובעיניי על סף המיותרת/מטופשת. לא משנה באיזו שעה אתה מגיע (ראוי לציין שהמקום פתוח 24/7) אתה מתקבל בברכת בוקר טוב חיננית.

אם בהתחלה זה החזיק כגימיק חביב בתקופה שהמקום רק צבר תאוצה, הרי שעכשיו זה כבר מאוס וניתן בשלב ההצלחה הנוכחי לוותר על המחווה.

הושיבו אותנו בשולחן וניגש מלצר חביב ונתן הסברים על המנות ועל הספיישלים.

לפתיחה מהתפריט הזמנו פלפל קלוי ממולא בגבינה מתובלת ומנת של שרימפס על משהו שנדמה כמו מרק עגבניות קר.

הפלפל התגלה כרצועות פלפל קלוי שבתוכן מסתתרת גבינה מעט מלוחה עם עשבי תיבול ואולי מעט שום. המנה קטנה יחסית למחירה, הגבינה הייתה במרקם קצת קשה וטעמה (למרות התיבול) לא ממש שכנע. בהתחשב בתכולת הארוחות עצמן, אני חושב שאין סיבה ממשית להזמין שם משהו לראשונות בנפרד

מהשרימפס לא טעמתי, כמובן, אבל ההגשה הייתה נחמדה

לשולחן הגיעה במקביל סלסלת לחמים ופנכות נלוות. מדובר בתוספת קבועה שמגיעה על כל ארוחה. אולי אחת מנקודות החוזקה של המקום. סלסלת לחמניות שמתמלאת ללא תשלום עם נוטלה, ריבה מתחלפת וחמאה.

הלחמניות עוברות חצי אפייה ואז מסיימות אפייה/חימום בתנור שמוצב בכל אחד מהסניפים. היו מספר סוגים, שהטובות מבינהן הן באופן משמעותי הבריוש שמזכיר במרקמו ובטעמו סופגנייה אוורירית. כשזה מגיע חם וטרי זה טעים ועוזר לנוטלה להתרוקן שוב ושוב.

השנייה היא לחמנייה עם זיתים שהייתה יותר מעניינת מהאחרות. השאר די סתמיות ונדמה שתפקידן הוא לייצר מגוון בסלסלה.

ארוחות הבוקר מגיעות לבחירה בין סלט ירוק לסל ירקות. הסלט הירוק הכיל עלים במצב טריות משתנה בהתאם לסוג העלה. חלק מהעלים היו טובים וחלק מעט סמרטוטיים. הרוטב היה טעים אבל קיבלנו 2 קערות. בראשונה מעט מאד ובשנייה יותר מדי. סלט הירקות היה פשוט ובסיסי

כהחלטה מקדימה בחרנו ללכת על מנות מהספיישלים.

מנת אגז בולס פרימוורה. את האגז בולס יצא לי פעם לאכול שם. מדובר על יצור כלאיים שבין חביתה לפריטטה מבחינת המרקם. בבנדיקט יוצרים כדורי ביצה במרקם אחיד ומשדכים אותם לרטבים או תוספות שונות. המנה שבחרנו הגיעה עם ירקות ירקות, מעט פלפל אדום, גבינה מלוחה מפוררת וברוטב של שמן זית.

יש מרכיבים שמקבלים בברכה שמן זית כרוטב – סלט למשל או ספגטי. אבל כדורי ביצה לא כל כך. בתחתית הצלחת נוצרה שלולית קטנה של שמן זית עם תיבול מלוח מדי שלא התאים ולא תרם למנה. הירקות היו נחמדים אבל הסך הכל של המנה לא הצליח ובטח לא הייתה מנה מנצחת של ספיישל.

 הבנתי שבכל סניף יש ספיישלים שונים שמתחלפים אחת לכמה זמן. מבחינת הרעיון של מצויין כדי להעניק גיוון לסועדים קבועים. מצד שני, נדמה שזה יוצר לחץ לייצר כל העת מנות חדשות, שונות ומשונות. אני חושב שצריך להוריד רגל מהגז ולהכניס קצת סדר במנות אלו.

מנת ספיישל נוספת הייתה קראב קייקס עם ביצה עלומה. מחיר המנה היה גבוה והתקרב ל-100 ש”ח. מדובר במנה גדולה שיכולה להספיק בקלות ל-2 אנשים.  על הצלחת סודרו 3 מאפינס עם בשר סרטנים. מעליהם ביצים עלומות ומעט רוטב. חני אכלה ולא נראו ניצוצות אושר מיוחדים בעינייה. הביצים העלומות לא היו אחידות במידת ההכנה וכך הייתה אחת עם חלמון קרוש לחלוטין. אם במקום שהמומחיות שלו היא ארוחות בוקר מפספסים בזה, אז מישהו צריך לבדוק את המטבח.

מנה נוספת שלקחנו היא חביתה עם אספרגוס וגבינת ברי. דווקא פה החביתה עצמה הייתה עשויה בצורה מצויינת ואהבתי את הצבע הכתום המשגע. האספרגוס והברי נכחו/נפקדו. כלומר הם היו שם אבל לא לקחו חלק חשוב ולא העבירו את החביתה לאיזו רמת על, מעבר להיותה טעימה מאד בפני עצמה

ליד 3 פנכות, אחת עם גבינת שמנת טעימה עם עירית, השנייה משהו עם טונה והשלישית אמורה הייתה להיות גבינה מתובלת עם עגבניות מיובשות אבל היא ממש לא הייתה משהו, הזכירה את מילוי הגבינה מהמנה הראשונה והייתה מלוחה מדי.

ואז הגיע החלק המתוק והטוב של הארוחה. כמובן שעל מנת הפנקייק לא ממש רציתי לוותר ולכן הזמנו מנה כזו לצד מנת הספיישל. נתחיל, ברשותכם, בפנקייק.

המנה הזו מוגשת בבנדיקט בצורה מעט שונה מהמקובל. מדובר ב-3 מגה-פנקייקס עבים במיוחד. הבלילה מזכירה במרקמה עוגה בחורה אבל רכה מאד. זמן ההכנה של המנה ארוך במיוחד (כ15-20 דקות). הוא עובר כנראה צריבה על חמאה ואז המשך טיגון (או אולי אפילו אפייה) על חום נמוך עד שהמרקם הפנימי יהיה יציב.

מבחינת טעם אני מאד אהבתי וממליץ לכם ללכת על הגרסא הנקייה. פעם קודמת הזמנו עם פירות יער וזה היה לא מוצלח, חמוץ ולא התחבר לי. עדיף פשוט לבקש מייפל ולעבוד בהרכבה עצמית.

ראוי אפילו יותר לציון סלט הפירות שמוגש יחד עם המנה. מדובר על סלט פירות עשיר, מפירות טריים בלבד. בכל הפעמים שיצא לי לאכול את סלט הפירות הוא היה ממש טעים. הפירות , כאמור, טריים ובמרקם קשיח ומצויין. בתחתית מעט מיץ תפוזים לאזן הכל. וגם בבחירת הפירות אין התקמצנות. מלון, ענבים, שזיף, אפרסק, נקטרינה, תפוח. בכיף ממש

חני, חובבת המתוק הלכה צעד אחד קדימה והתפרעה עם המייפל הטעים אף הוא

 

הקינוח השני היה מין לביבות שכחלק מהבלילה, כך נכתב בתפריט הספיישלים, בננות וצנוברין. בהחלט נשמע מעניין והחלטנו ללכת על זה. המלצרית הזהירה פעמיים מהקינוח וניסתה להסביר את המרקם ואת היות הלביבות מטוגנות. ייתכן והיו הערות/הארות לסועדים קודם.

הגיעה צלחת גדולה, במרכזה שוב סלט הפירות הטעים (הפעם גם עם זילופי מייפל או סילאן או דבש – הייתי קצת מרוכז בפנקייקים כדי להתעמק. על גדות הצלחת 5 לביבות. בביס הראשון זיהיתי שמדובר בבלילת הפנקייק שקיבלה שדרוג. הטעמים המודגשים יותר היו קנמון. את הבננות והצנוברים לא פגשתי. אבל מה יכול להיות רע בבלילת פנקייק מטוגנת כלביבה? סלט הפירות יחד עם הלביבות עשה את העבודה טוב מאד ביחד והמזלג קפץ מצלחת לצלחת בלי הפסקה.

בגלל שהצוות במקום ידע שאנחנו מוזמנים רק בתום הארוחה אני מרשה לעצמי להתייחס לשירות. הוא היה לכאורה מקצועי עם הסברים טובים וגישה מקצועית. אבל בפועל היה קצת לא מרוכז, איטי ודרש מאיתנו להזכיר. כך למשל קנקן מים שנשכח, מיץ התפוזים שלי שנשכח ועוד.

אגב, הכוס הראשונה של מיץ התפוזים שהגיעה הרגישה מעט  תוססת וחמוצה. החליפו לי אותה לאחרת טובה יותר.

עד כאן הארוחה המוזמנת. מס’ ימים לאחר מכן קיבלתי מסרון מאחי ובו שאלה האם אני מצטרף. תוך מספר דקות החניתי את הרכב על בן יהודה ונכנסתי יחד עם פמפקין למקום.

נדמה לי שיש הבדל קטן בקהל המטרה של המקומות. בבן יהודה כמעט ואין לקוחות ישראלים. רובם תיירים ונדמה שהם מאד אוהבים את המקום.

לקחנו מנה אחת של אגז בנדיקט רויאל ומנת פנקייקס.

האגז בנדיקט היו נחמדים אבל לא הצליחו להשאיר אצלי רושם שיגרום לי לחזור. הסלמון לא הרגיש לי איכותי במיוחד ומעט רוטב ההולנדייז היה טוב, אבל לבטח אכלתי טובים ממנו בארץ. הלחמניות היו טובות ושוב טריות וכך חוסלה לה עוד פנכה של נוטלה. לקראת סוף האגז בנדיקט ובתוספת הלחמניות עם הנוטלה כבר הרגשתי די שבע, אבל בכל זאת ממש רצינו פנקייקס ושוב לא התאכזבנו. יופי של פנקייקס.

ראוי לציון שירות יוצא דופן לטובה, חברותי, נעים, אישי ומשעשע של מלצרית שאת שמה אינני יודע אך היא הייתה מקסימה ולבטח הפכה את הארוחה למוצלחת פי כמה וכמה

אמנם עם הצלחה אי אפשר להתווכח ורק לאחרונה התבשרתי שנפתח סניף חדש בהרצליה פיתוח. הבנדיקט בדרכו להיות “פרה חולבת” (מבחינה שיווקית כמקום מצליח ללא תחרות) כי הקונספט של ארוחות בוקר אהוב ומנצח בישראל, יחד עם העובדה שמקבים כמות ומבחר לא קטן של אוכל תמורת סכום לא הכי זול אבל בהחלט זול מארוחת ערב ממוצעת.

הייתי שמח אם צוות המטבח במקום היה מקבל קריאת השכמה בכל הנוגע למנות המלוחות ומחזק את ההקפדה על המנות שיוצאות. קונספט הספיישלים צריך לעבור ריוויזיה קלה ולהדק אותו יותר.

מבחינת המתוקים – רק מילים טובות. בוודאי שהפנקייקס שלהם יכולים בקלות לעורר קרייבינג בשעות מוזרות. מזל שהם פתוחים 24/7  מגניב



תגובה אחת עד כה.

  1. ליטל says:

    מודה שעשית חשק לאכול שם לאו דווקא אגז בנדיקט.. כחובבת מושבעת זה בדרך כלל מה שאני מזמינה שם. רוצה להזמין אותך ואת הגולשים לבלוג שלי שם סקרתי בין השאר את המקומות הכי שווים בתל אביב לאכילת אגז בנדיקט
    תהנו, סיטי בלוג

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה