לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

בראון. אפייה מקומית

יום שישי בצהריים. זה היה השישי הזה שבו התחילו לראשונה לרדת גשמים ולי התחשקו בורקסים קטנים מבצק פריך במילוי גבינה מלוחה. כאלה בצורה חצי עיגול עם מעט שומשום למעלה.

אבל לא עלה לי שום מקום בראש (מלבד ארומה שלא התחשק לי) שמוכרים בו את המאפה המוצלח והממכר הזה.

 – בייאושי החלטתי לחזור הביתה ונסעתי לכיוון איילון עד שהחלטתי לנסות את מזלי במרכז המסחרי הקטן שמאחורי מגדלי יו, בקרבת הירידה לאיילון-ההלכה. מתחם צמרת שמו

המרכז לא גדול ויש בו חנייה אפורה בשפע סביב המבנה. לא דבר של מה בכך במרכז תל אביב.

היוקרה זועקת מכל פינה. כאן אין ארומה ומקדונלדס. כאן יש רביבה וסיליה, הבשרים של זלמן, טולמנס וכדומה.

מימין בית קפה בשם brown עם התוספת – אפייה מקומית. משמאל רביבה וסיליה. נכנסתי לעשות סיבוב הצצה ובשני המקומות לא ראיתי את שחשקה בו נפשית.

אבל בבראון היו מתוקים דקורטיבים להפליא ובחרתי לנסות אספרסו קצר בעמידה. זכיתי לתואר: “הראשון שעושה זאת” מאחד הבעלים וארזתי לי 2 דברים מתוקים לקחת איתי מכיוון שלא התחשק לי לשבת בשולחנות של המקום

הראשון שלקחתי היה טארטלט מבצק פריך ובתוכו קרם שוקולד. מעל 3 עוגיות מיני-מקרון חומות ובין לבין זילוף של קצפת חומה.

תמיד כשאני לוקח מאפה כזה אני מתלבט מה צורת האכילה הראויה. מזכיר קצת את הדילמה הנצחית של הקרמבו – מאיפה להתחיל

החלטתי לפרק את החוויה לגורמים ראשוניים. המקרון טעים. לרוב אני לא מאוהבי העוגיה. היא מרגישה לי סתמית בטעמיה, אך כאן היא סבבה גם במרקם וגם בטעם. הקצפת/מוס נדמית לי בטעמי קפה או שוקולד מריר כלשהו. לא מוסיפה ולא מפחיתה מעוצמת החוויה. דווקא קרם השוקולד עליו בניתי הזכיר בטעמו מעט פודינג, אבל החזיק סך הכל. גם הבצק היה טעים ובעובי האהוב עליי. אחרי שבחנתי כל מרכיב בנפרד התפניתי לפינאלה – 2-3 ביסים קטנים מכל המרכיבים יחד. נחמד מאד

המאפה השני היה תוצאה של התלבטות בין אקלר ארוך במילוי תותים וקרם תותיים לבין פחזניה במילוי מוס שוקולד. כמו תמיד במצב הגרגרנות, השוקולד ניצח.

פחזניה עגלגלה ממולאת במוס שוקולד ומעל החלק העליון מעין פירורי עוגה כושית. אני עד עכשיו לא בטוח אם המטרה היא יופי או לתת עוד מנעד טעמים ומרקמים מעל הבצק הרבוך של הפחזניה. תחליטו אתם

בצק הפחזניה טוב, לא יבש ומחזיק יפה את הקונסטרוקציה. מוס השוקולד שוקולדי, טעים ומלטף. אפילו פירורי העוגה הכושית בסופו של דבר עושים את העבודה.

אחד מהם עלה 15 והשני 18, ממרחק השבועיים שחלפו קשה לי להחליט.

את המתוקים אכלתי בקומה מעל בה פזורים שולחנות וכסאות זוגיים. ממקום מושבי יש תצפית טובה על קומת הכניסה.

המקום חביב, מרגישים קצת התרגשות של התחלה. המאפים בהחלט טובים. לא שחסרים היום מקומות רבים שעושים קינוחים באותה רמה ואפילו יותר מבראון, אבל טוב שיש עוד אלטרנטיבה תל אביבית עם חנייה צמודה ותחושת קלאסה מסביב.





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה