לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

גבירותיי ורבותיי: משינה

* גילוי נאות – הוזמנתי להופעה *

 ''

בערב, עוד לפני ההופעה כבר רצו לי בראש כמה פתיחות לפוסט הזה.

הראשונה הייתה סנטימנטלית ואישית שבה אני מספר על עצמי כילד בגיל חטיבת ביניים, מתגנב לחדר של אחי הגדול ומנגן  ביראת פחד על הפטיפון תקליטים של אהוד בנאי ושל משינה. למרות הקרבה המשפחתית של יובל ואהוד, היה מרחק גדול בין השירים. פה התמוגגתי מרחוב האגס ושם דמיינתי עצמי גולש עם שיער ארוך באחכה לך בשדות.

השנייה מדברת על משינה כסיפור התבגרותו של הדור שלי. החל מהמגניבים הגולשים של תקופת הילדות שהביאו לכאן מוזיקה שהייתה קודם כל מוזיקה, בלי יותר מדי סיפורים ומשמעות. אחר כך ההצלחה הגדולה ופסטיבל ערד ואז ההופעה המקוללת ההיא שהשאירה צלקת אמיתית גם לדור שלי וגם למשינה. אחר כך באה ההעלמות ואז ההתחברות לחברת התקשורת הסגולה עבור כסף להביא הביתה ולאכול. משם עוד קצת הופעות ונסיון לגבש חזרה את הדור שלי שהלך לאיבוד באוטוסטרדת המידע. היום משינה נראים לפרקים כלהקת הדור הקודם. גם בהופעה בלט ממוצע הגילאים הגבוה יחסית להופעות בבארבי. משינה לא השכילה לדבר לדור החדש.

הבארבי היה מלא בקהל שצמא למעט נוסטלגיה והרבה פאן. יש אלמנט נעים ומרגיע להיות בהופעה של להקה שאתה מכיר בעל פה יותר מ-75% מהמילים של השירים. אתה מרגיש שייך. אתה מרגיש בעניינים.

''

מערכת היחסים בין חברי משינה ידעה עליות ומורדות. אני מניח שזה די טבעי ללהקה שפועלת שנים כה רבות ונגעה בתהילה. הלהקה מנגנת כבר מכח האינרציה ונראית לעתים מהצד כמו צוות קייטרינג מיומן שראה הכל, שמע הכל, עובדים בתזמון בלי מילים ואי אפשר להפתיע אותם.

יובל בנאי, שהזיקנה די מחמיאה לו, הוא אחד משלושת הזמרים שצורת הריקו שלהם על במה ובקליפים מאופיינת ומוכרת עד מאד. השניים האחרים הם זאב נחמה מאתניקס ומייקל סטייפ מ REM שהודיעה רק לאחרונה על פירוק.

כיף לראות את בנאי על הבמה. חמוש במגפי עור חומות הוא נשען על הרמקול הגדול ומפנה גופו אל הקהל שבתורו מחזיר אהבה.

''

רפרטואר השירים של משינה רחב והם בחרו להביא ב-120 הדקות של ההופעה את רוב הלהיטים מכל התקליטים. יפה לראות איך שירים מסויימים קיבלו גב עם השנים בקרב קהל המעריצים. נדמה שבאה לבקר למשל גדל וצמח וצבר תאוצה. אווירת הכסאח בשיר הייתה רבה וההתרגשות ניכרה בקהל שלרגע צריך היה לעצור עצמו מהתאגדות במעגל פוגו אחד גדול.

בהופעה אירחו משינה את מאור כהן הבלתי נדלה.

מאור הוא אישיות שמאד מרתקת אותי כבר שנים. אולי ניגוד גדול למשינה שבאים, עושים את המוזיקה והולכים. לא בטוח שממש מעניין אותי לשמוע מה דעתו של מייקל בנסון על מצב השלום או של יובל בנאי על מחאת יוקר המחייה. אבל כהן, על התהליך שהוא עבר והעומק האינטלקטואלי המודגש שלו כן מרתק. ראשית, ניתן לחוש שהוא התבגר מאד ושאת הילד המהפכן והבועט החליפה דמות חביבה, גם עם קצת שטותניקית שעומדת על הבמה עם טבעת נישואים גדולה ובולטת ומשתדל “לשחק את המשחק” ולא לעשות יותר מדי בלגאן. השיער שלו מתולתל ומסודר בקפידה ונדמה שמשהו מהמיינסטרים של ארץ נהדרת השפיע על אחד הרוקיסטים עם הנשמה הגדולה שגדל בארתנו הקטנה. אני עדיין זוכר סרט שעשו עליו לפני בערך 15-20 שנה בה הוא עלה בעירום פרונטאלי מלא מהים (הקטע צונזר בזמנו) וגם זוכר את ההופעות שלו באותה תקופה כאנרגטיות ומלאות בקסם של חוץ לארץ.

 ''

''

''

משינה היא פס הקול של דור שלם שטרוד היום במלחמת קיום בעקבות יוקר מחייה וטרדות היומיום – ילדים, משכנתא, בטחון תעסוקתי ועוד.

אני חייב לציין שגיליתי שזה מאד נחמד לגנוב כמה שעות במועדון תל אביב שהזכיר לי במידה רבה מי אני, מאיפה באתי, מה מקורות ההשפעה שעיצבו אותי ואת התודעה המוזיקלית שלי (הדי מחורבנת מגניב )

''






חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה