לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

דוד המלך – ארוחה במסעדה

* גילוי נאות – הייתי מוזמן חלקית של המקום *

 

לפני חודשים בערך, הזומנתי לארוחת היכרות טרום פתיחת המסעדה. על חוויותיה ניתן לקרוא בפוסט הקודם. בקצרה אני אזכיר כי הסעודה התקיימה בביתו של השף ולא במסעדה ולפיכך היכולת להתרשם מהחוויה הסופית הייתה מוגבלת. מצד אחד, היו יתרונות מובחנים כגון נוף מרהיב, מיקום מנצח והיכולת להתמקד רק בנו. מנגד, עמד לרועץ העדר הציוד המקצועי, מחסור בחברי צוות וכו’.

בתום הארוחה, קיבלנו שובר לארוחה זוגית במסעדה עצמה.

בצדק כתבו חלק מהמגיבים כי אין להשוות בין אותה סעודה לבין התמורה שתתקבל במסעדה.

החלטתי להמתין עד תום תקופת ההרצה של המסעדה והגעתי אמש לנצל את השובר.

מטבלים ופוקאצ’ה מגיעים לשולחן.

 ''

הפוקאצ’ה עוברת חימום חוזר במטבח טרם יציאתה ואז זורים מעל מלח גס, רוזמרין ושמן זית. בשל החימום החוזר בתנור, בפוקאצ’ה מקבלת קרום קריספי. זה נחמד, אך אני מעדיף פוקאצ’ה שמגיעה אחרי אפייה ישירה ולא אחרי חימום. לזכרוני היא מובאת מבחוץ.

4 מטבלים מגיעים לצד הפוקאצ’ה:

סלסה שהייתה טעימה בפיקנטיות מתונה אך מעט דלילה

ממרח שעועית לבנה שמזכיר קצת את החומוס הרומני. אני חושב שגם טריפוליטאים מכינים משהו דומה. זה תובל היטב, אך מבחינת סגנון קצת פחות מתאים לפלטת מתבלים כזו.

שמן זית ובתוכו בשר וזרעי עגבניה – טעים מאד ומתאים לטבילה. השמן עוטף ונספג בפוקאצ’ה והעגבניה תורמת מעט חמיצות ועניין.

יוגורט מתובל – טעים, אך גם כאן סובל מדלילות. זרזיף שמן זית נתן איזון לחמיצות הטבעית

מנה ראשונה – סלט סלק

קוביות גדולות של סלק שעבר לדעתי אפייה בתנור עם הקליפה ואולי גם עטוף בנייר כסף. זה מרככך את הסלק, אך משאיר את המיצים והטעמים הטבעיים. במצב זה נדרש תיבול מינימלי רק כדי להבליט ולהדגיש טעמים ולא להשתלט. במקרה של הסלט בדוד המלך, מדובר במנעד טעמים עדין ומוצלח מאד. יחד עם קוביות הסלק יש נבטוטים (שבלטו בטריותם), פקאנים מסוכרים וגבינת עיזים רכה וענוגה. שילוב הטעמים והיד שהכינה את המנה – מוצלחים מאד.

לעיקריות –

המבורגר

''

 

לא נשאלנו לדרגת העשייה המועדפת וההמבורגר הגיע לכייון ה MW פלוס. זה הניב המבורגר מעט יבשושי שנעדר את ההנאה בנגיסת השיניים בבשר עסיסי ומרגש. הטעמים היו נחמדים אם כי מעט שטוחים.

ההגשה עצמה חכמה – חצי לחמניה ומעליה ההמבורגר, בצד הירקות להרכבה עצמי ובפנכה נפרדת הרוטב. במקור הוא מגיע עם מיונז צ’יפוטלה חריף. בשל חשש של שותפי לארוחה ממידת החריפות של הרוטב, ביקשנו להמירו באילוי אבוקדו שהופיע בתיאור כריך חזה העוף. לשמחתנו הגיעה פנכת מלאה בפרוסות אבוקדו טרי. בנוסף הגיעו 2 פנכות נוספות – איולי ומיונז צ’יפוטלה.

לתוספת להמבורגר ביקשנו את מנת הירק החלוט. הגיעה כרובית צלויה מגניב אני משוחד. כרובית היא אהובתי הקולינארית.

 

''

 

כל המסביב, כולל הלחמנייה, היה טוב. ההמבורגר עצמו קצת פחות. בשיחה אחר כך עם השף הוא הופתע לשמוע שלא נשאלנו למידת הצלייה כי במטבח הוא קיבל הזמנה ל MW.

 

''

 פילה בורי

 ''

את המנה זכרתי מהארוחה הקודמת. למרות שאני לא איש של דגים, היא השאירה עליי רושם טוב והחלטתי באופן חריג להזמין אותה לעיקרית. לא הצטערתי לרגע. 4 נתחי פילה צרובים לשלמות. זה סגנון הכנה של דג שאני כן אוהב את התוצאה הסופית שלו. מכינים אותו על צד אחד (צד העור) מה שגורם לחלק התחתון להיות צרוב היטב ולחלק הפנימי להיות עסיסי וענוג. הדג עצמו גרם לי לשמחה רבה. שאר מרכיבי הצלחת פחות התחברו לי. ומעבר לכך, גרמו לקצת בלגאן בצלחת. קרם חציל קלוי, טחון יחד עם הקליפה, ממרח שעועית עם קצח, עגבניות צלויות. גם מבחינה ויזואלית זה היה פחות מוצלח. החציל בטעם היה נחמד, השעועית פחות בטעם וגם במרקם המעט גרגירי לא הצליחה.

בשורה תחתונה, מבין מרכיבי הצלחת, נדמה לי שרק העגבניות הצלויות ממש התאימו לדג והיו מלווים נאמנים

יחד עם הדג קיבלתי פירה שהיה קרמי וטעים, אם כי מרקמו היה מעט נוזלי.

 

''

תראו בתמונה כמה יפה ומזמין החלק התחתון של פילה הדג.

לקינוח קיבלנו אצבע ברולה קפואה בליווי שוט של בייליס. אני לא בטוח את הקשר לברולה כי המרקם הזכיר לי קצת יותר קפה ואגוזים, אבל ייתכן שהסיבה לכך היא הבייליס. מנה קרה, קלילה טעימה. השילוב עם הבייליס הוא שיחוק מוצלח מאד.

 

''

 

השובר כלל מנה ראשונה ו-2 עיקריות. הפוקאצ’ה ומהטבלים מגיעים לשולחן ללא תשלום (כך לדברי המלצרית, למרות שבתפריט הם מתומחרים). את הקינוח קיבלנו על חשבון הבית. שילמנו על 2 שתייה קרה ו-2 אספרסו 36 ש”ח. בשל החוויה הנעימה והטעימה עיגלנו ל-100 ש”ח.





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה