לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

אלוף האלופים

* גילוי נאות – הייתי אורח מסעדה *

 

אחרי כמה אירועים פחות מוצלחים שכבר כמעט גרמו לי להישבר טוטלית, הצלחתי ליפול הפעם טוב. ושוב במסעדה כשרה – אז מבחינתי זכיתי פעמיים מגניב

''

 

מסעדת צ’מפיונס שוכנת במתחם כפר המכביה בתוך בית המלון. בלובי המוביל למסעדה ניתן לראות זוגות-זוגות של צעירים דתיים שנמצאים בדייט ראשון-שני. ההתרגשות והמבוכה ניכרים על פניהם של חלקם ואני שואל את עצמי לאן נעלם אותו רגש וציפייה אצלנו.

במטבח שף צעיר בשל שלום גניש עם יד טובה.

במסעדה כשרה של בית מלון אני לא מצפה למצוא מנות קולינאריות מתוחכמות ויומרניות יתר על המידה. אני כן מצפה לקבל חומרי גלם ברמה טובה וביצוע מוקפד. הפעם, כאמור, זה הצליח.

 

כנראה שמישהו אוהב אותי שם כי ידוע לפנק את המנות עם הרבה פיסטוקים, קשיו ובכלל רוב המנות דיברו אליי כמו שאני אוהב.

בפתיחה הסתובבו המלצריות ולקחו מכולנו הזמנה למרק. אחרי כמה שניות הגיע המנהל יחד עם השף ואמרו שזה קצת בזבוז להתמלא ממרקים והם ממליצים להתחיל ישר עם המנות הראשונות והבטיחו שאם מישהו יירצה מרק… לשון בחוץ

ראשונות


מנת סביצ’ה דג לבן על גוואקמולי הוגשה בכוס והייתה חביבה לפתיחה. טעמי התיבול מעט שטוחים עם נטייה טובה לחמצמצות

שיפוד אנטריקוט על פירה בטטה. לקחתי שני שיפודונים (מבקש מראש סליחה מהבלוגר שהעלמתי לו את המנה). השיפוד הראשון היה פחות מוצלח מהבשר. אתם בטח מכירים את זה שאתם נופלים על חתיכת אנטריקוט פחות לעיסה. השיפוד השני היה טוב בהרבה.

''

 

יקיטורי פרגיות ברוטב מתקתק על סלט חלום מתוק. הפרגית עסיסית והנתח נקי כנדרש. הרוטב מתקתק וקצת סמיך מדי. אבל שיפוד הפרגית היה רק הקישוט למצע החלומי – סלט רענן מעשבי תיבול שהועשר עם שקדים, קשיו ופיסטוקים שלמים. את הכל עטף הרוטב של השיפודים. חגיגה של טעמים שמשתלבים עם רעננות הסלט.

''

 

 

 

פטה כבד – מוצלח מאד בהתחשב בכך שהוא לא מכיל מרכיבים חלביים. מרקם נימוח ועם טענים כבדיים מורגשים אך לא מרירים כפי שלפעמים מקבלים בטיפול לא נכון בכבד. לדעתי הוא קיבל גוף בעזרת מעט ג’לטין

 

''

 

פילה ברבוניות בציפוי פירורי זהב מועשר בעשבי תיבול. הטיגון היה מושלם (לא דבר של מה בכך) והדג נשאר במרקם עסיסי. אני אמנם מעדיף את הברבוניות הקטנטנות, אבל גם כאן התוצאה הייתה טובה מאד. רוטב איולי-צ’ילי נתן עוד טאצ’ נחמד למנה

 

''

 

סלט נתחי עוף וכרוב. המנה החלשה מבחינתי בראשונות – תיבול מיונזי חסר מעוף. המנה קצת מפוספסת בעיניי

עיקריות

בטקס רב הוד והדר הגיעו המלצריות והניחו על השולחן מבחר טאג’ינים מכוסים. ניתן היה לחתוך את המתח בסכין ואז בתיאום מושלם הורמו מכסי הטאג’ין ונגלו לפנינו המנות העיקריות.

אני יכול להתחיל לפרט מנה-מנה (ואכן אעשה זאת בהמשך – סבלנות) אבל למן הראוי שאני פשוט אכריז עכשיו בצורה מוחצת, בלי מורא ובלי משוא פנים שהייתה מנה אחת שטרפה את כל הקלפים. ספריבס בגלייז כהה שהייתה מנה יותר ממנצחת. ממש, כמו שאוהב ששת ידיד הטוב להגיד – מנה אליפות.

המנה הוגשה על בסיס תפוחי אדמה סגולים מבושלים (חייב להודות שנראה קצת מוזר בעין – לא טעמתי). שדרת צלעות עסיסית שהוכנה לדעתי במשך שעות ארוכות כדי להגיע לכך שהיא פשוט (סליחה מראש – קלישאת אוכל לפניך) נשרה מהעצם. מעטפת עבה של שומן עטפה בעדינות את הבשר והגנה עליו בצלייה כמו אמא ששומרת ברחמה על תינוקה. הבשר מלא אופי עם הגלייז המתוק והשחום שהתאים לבשר בצורה מושלמת.

 

''

 

פילה סלמון צלוי על מצע תבשיל עדשים. הסלמון היה טעים, אך הגעתי לנתח אחרי שעמד על השולחן דקות ארוכות ומסיבה זו הוא הגיע אל פי טיפ טיפה פחות עסיסי ממה שאני אוהב. מורד שהוא קיבל את הטיפול הנכון ופעם הבאה אתחיל ממנו (אי אפשר להאשים אותי למראות הספריבס – קחו את המילה שלי)

 

צלעות על ריזוטו – הצלעות היו טובות אם כי יחס השומן לבשר היה מעט גבוהה מהרגיל וכך הצלחתי לחלץ 2 ביסים מהצלע לעומת שדרת שומן גדולה מאד. נדמה כי הבשר עבר גם בתנור מלבד הצלייה (אולי כדי להישאר חם) והייתה חסרה לי קצת התחושה של בשר שמגיע ישירות מהאסכלה. את מבחן הריזוטו הכשר לא צלחו בצ’מפיון בכלל, ריזוטו פרווה זו כמעט משימה שאי אפשר לנצח בה. עדיף ללכת על דברים שיותר מתאימים לקונספט הכשרות.

 

עגל חלב היה רך מאד והגיע אחרי זמן ממושך בתנור. הייתי שמח לקצת יותר תעוזה בתיבול המנה הזו.

קינוחים

 

כל חובב אוכל ממוצע יודע שבמסעדות כשרות, שלב הקינוח הוא “לפרוטוקול בלבד” ורוב המסעדות נופלות שוב ושוב בקונספט השגוי של לקחת מנה ולנסות להכין אותה עם תחליפים. סביב השולחן התפתח דיון בנושא ולכן הופתענו לראות שבצ’מפיון לא נפלו במלכודת ובחרו בבחירה הנכונה לפתרון הבעיה – להכין מנות (מלבד הסופלה) שמראש הולכות לכיוון אחר שלא דורש תחליפים.

 

סופלה השוקולד היה טעים ביחס לז’אנר של סופלה ללא חמאה. תרמה לכך גם העובדה שהוא נאפה By the book והגיע אפוי מבחוץ ונוזלי מבפנים. לידו גלידת תות מפתיעה בטיבה ביחס לפרוויותה. אגב, גם שאר הגלידות היו מפתיעות לטובה.

רוטב המנגו הסמיך ופירות היער בתוכו היו קצת מיותרים

''

''

 

סיגר ממולא תערובת תפוחי עץ עם מעט קינמון הייתה שיחוק. הסיגר טוגן שוב בצורה מצויינת שהשאירה אותו פריך אך בלי שהסיגר יטפטף שומניות שיכולה להשאיר שובל מעצבן על השפתיים ותחושת צריבה בקיבה. הפעם – 10! גם המילוי שהזכיר מילוי של שטרודל תפוחים היה מעודן וטוב. ככה עושים קינוח פרווה בלי ליפול למלכודות

 

''

עטייף – הקינוח הערבי שנהוג להגיש ברמדאן. אכלתי לראשונה אצל חוסאם באל-באבור לפני כמה שנים והתאהבתי. גם כאן הביצוע היה טוב מאד, אם כי הבצק מעט פחות “ספוגי” כפי שזכרתי. מילוי אגוזים מתובל במתיקות וגם עם קינמון. על מנת לא להכביד את הקינוח, בצ’מפיון לא טובלים אותו בסירופ סוכר כמקובל, אלא מגישים אותו עם צלוחית דבש לטבילה.

בגלל שלא יכולתם להתפנק איתי על הטעמים – לפחות תיהנו מהתמונות

 

''

''

 

לסיכום – יופי של אופציה למסעדה כשרה במרכז.





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה