לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

פיצה ג’וספה

לפיצה ג’וספה יש את כל מה שנדרש מבית אוכל על מנת להיות “מוסד”:

* יש התמקדות בדבר אחד בלבד ועושים אותו טוב.

* יש להם קהל לקוחות עצום שנראה קבוע ומכיר אישית את הבעלים.

* יש שם  של לקוחות
* יש תחלופה גדולה של לקוחות.
* יש לבעלים ולעובדים אופי ו”שטיקים”.
* יש לבעלים ולעובדים דרך לעשות את הדברים “בדרך שלהם”
* יש להם תוספות ומרכיבים “ייחודיים”.
* הכי חשוב – ממש ממש טעים שם.

על הפיצה מפלורנטין קראתי בעבר מספר פעמים וסקרנותי הלכה וצברה תאוצה. שמחתי מאד לגלות שהמקום הדפיס ותלה במקום בולט כמה ביקורות שכתבו על המקום דווקא בבלוגים הישראלים. הרבה כבוד!

אחרי שקראתי סטאטוס בפייסבוק שדיבר על פלאפל הקוסם, נזכרתי בפלאפל תדמור שאני אוהב ברחוב סלמה, ומשם דעתי נדדה לכיוון הפיצה מפלורנטין.

כל מי שמכיר אותי יודע שכשרובה תלוי על הקיר במערכת הראשונה, הוא יירה במערכת השלישית. וכן באותו ערב מצאתי עצמי בדרך לפיצה ג’וספה ברחוב ויטל בתל אביב.

להפתעתי הרבה, הבעלים טוען שהמקום פתוח רק 3 שנים. בעיניי המקום נדמה כמוסד שפתוח כבר שנים וצבר לו קהל מעריצים קבוע שמרגיש כמו בבית ומתקבל בחום ואהבה.

נכון אמרה אודליה שמשהו במקום מזכיר פאב שכונתי יותר מפיצרייה.

לענייננו, הפיצה נעשית במקום מול עיניי הלקוח.

הבצק הוא מהסוג הדק-בינוני . הוא מגולגל בקצה ליצור כתר מוגבה. בקצה נמרח רוטב פסטו דליל שמעניק ליתרת הבצק החשופה קריספיות וצבע שחום ויפה. הוא בעל קראסט קריספי וקשיח בתחתית אך רך בתוכו עם מעט בועות אוויר בפנים. זה המרקם שאני אוהב לבצק.

כמות הרוטב קטנה עד בלתי מורגשת גם בטעמה והיא משאירה את ההצגה לבצק ולתערובת הגבינות. הגבינה על הפיצה נדמית לי כשילוב צהובות, לא מוצרלה אלא שילוב גבינות אחרות שמעניקות בשילובן טעמים ומרקם נמתח היטב.

יש תוספות סטנדרטיות כזיתים, פטריות ובצל לצד תוספות כארטישוק, גבינת עיזים, תרד עם בולגרית וברוקולי עם עגבניות.

''

לצד הפיצה מוגשים התבלינים הרגילים: אבקת שום, מלח, טבסקו ואורגנו.

יחד איתם מוגשים רטבים מיוחדים למקום. שני הרטבים שטעמתי היו טעימים בפני עצמם והשתלבו טוב בטעמי הפיצה. הרוטב הראשון והטוב ביותר היה רוטב פלפלים פיקנטי. הוא היה בטעמי פלפלים קלויים והיה בחריפות מעודנת. הרוטב השני, התוקפני מעט יותר היה רוטב שום שהזכיר בטעמיו את הרוטב שמגישים לצד חומוס עם טעמים מעט חמצמצים ונוכחות חריפה יותר מרוטב הפלפלים.

את המשולש הראשון עם הזיתים השחורים לקחתי ישר מהדלפק מתוך רעב.

במשולש השני כבר יכולתי לחשוב בבהירות והחלטתי לנסות עם הזמנה ששמעתי ממישהו אחר מקצה הדלפק: ארטישוק עם בצל. המשולש הוכן במגש חדש ולא הוסיפו על משולש שכבר עמד בדלפק – כל הכבוד.

''

ראוי לציין שהמשולשים בג’וספה הינם בגודל של רבע תבנית והם גדולים ומכובדים ביותר מבחינת הכמות.

אם עד כאן הייתי מאופק, הרי שכאן אני בשמחה אשתולל בתיאור המשולש כטעים ביותר שאכלתי עד היום בארץ. הארטישוק היה שיחוק עצבני. לא מבין איך לא יצא לי עד היום לטעום. הפיצה יצאה בדיוק מהתנור והיא הייתה חמה וטעימה ומרגיעה כמו תינוק אחרי שינק מעט יין מתוק מהאצבע של המוהל שניות לפני כניסתו בבריתו של אברהם אבינו.

בקיצור – פיצה פיצה!

עוד גימיק חמוד במקום הוא הצבת חותכני פיצה (רולרים) על כל שולחן לשימוש אישי של הלקוח. הפיצה מוגשת על מגש עץ – נוח ופרקטי ביותר הן לאכילה והן לחיתוך העצמי.

המקום הקטן מלא באופן תמידי בקהל ביתי שמכיר את המקום ואת הבעלים. רוב הנכנסים זוכים לחיוך ולאמירת ברכות שלום. היותר מקומבנים אפילו מקבלים חיוך. סביב הדלפק יש בר ישיבה וסביב הקיר מספר שולחנות קטנים.

העובדים במקום עובדים לאט ובקצב שלהם, ונדמה שגם הסועדים והלקוחות מצטרפים לאנרגיה של המקום ומחכים בסבלנות תוך כדי פתיחת סמול טוק בינם לבין עצמם.

''

* כל התמונות הנפלאות בפוסט הזה צולמו על ידי אודליה ממן.

http://cafe.themarker.com/blog/31952/



2 תגובות עד כה.

  1. ממממ… בא לי פיצה

      (ציטוט)  (תגובה)

  2. Roni says:

    שמחה שפתחת בלוג, שיהיה בהצלחה

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה