לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

כרובית בטחינה

לא יודע מה איתכם. לי המילה: “כרובית” מעבירה צמרמורת נעימה בכל הגוף. ואם משרשרים אליה את המילה: “בטחינה” אז כבר מדובר בממש (סליחה מקוראינו החסודים) אורגזמה.

קטונתי מלהבין או לנסות להסביר מה יש בכרובית שהופך אותה לכל כך מגניבה. אני חושב שברגעים כאלה טוב היה אם יכולתי לעשות: “באתי לעזרת חבר” על אייל שני ולתת לו לדבר בשמי.

בכל אופן, הקשר שלי עם כרובית התחיל בכרובית מטוגנת של אמא. אתם יודעים, בזמן טיגון השניצל היא הייתה מאדה תפרחת כרובית לכמה דקות לריכוך ואז מעבירה אותה את התהליך המקביל לשניצל. זה טעים. הייתי אומר שזה יותר טעים מהשניצל אבל אני לא יודע אם אני שלם עם המשפט ב-100% ולכן אני אגיד שזה טעים לא פחות משניצל.

מאוחר יותר סבתא הייתה מכינה פשטידת כרובית (עם קישואים). כשגדלתי והתחלתי לצאת למסעדות נתקלתי לראשונה בשילוב של שתי אהבות מאד גדולות שלי – כרובית וטחינה. הערבים מטגנים את פרחי הכרובית בשמן עמוק ולאחר מכן מערבבים (או נכון יותר יוצקים) מעל טחינה לבנה סמיכה וחמצמצה.

המתכון פשוט ולא דורש יותר מדי התעסקות – מפרקים את הכרובית לתפרחת, מטגנים בשמן עמוק, מסננים מעודפי השמן (כרובית סופגת שמן בלתי עין הרע) ואז יוצקים מעל טחינה גולמית שעורבבה במעט מים קרים ותובלה בלימון ומלח.

אוכלים חם, אוכלים קר, אוכלים פושר. לא מפסיקים לאכול.

 

''''''''
''''''''





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה