לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

מג’דרה בסיר אורז

אל תטעו. האורז והעדשים חשובים במג’דרה, אבל הלב – הנשמה – הצבע – הטעם – החומר שגורם לכם להתמכר הוא הבצל המטוגן. כמה שיותר בצל מטוגן ככה המג’דרה תצא טעימה יותר.

במקור זה אוכל של עניים. מהסיפורים ששמעתי המקור לא הוכן עם אורז שנחשב בעבר כיקר אלא עם בורגול או כל סוג של עיבוד של חיטה שהיה זול וזמין. העדשים נותנים תחושת שובע ומנפחים.

בישראל נהוג שנים רבות להכין מג’דרה מאורז. בשנים האחרונות, הודות לבשלניות ערביות, נכנסה לתודעה הגרסא המעניינת מבורגול.

מי שמכיר אותי יודע שאני פריק של גאדג’טים למטבח.

אחת הקניות שנראו לי במקור מוזרות הייתה של סיר אורז חשמלי. לכאורה מה ההגיון לקנות סיר חשמלי גדול בשביל להכין מאכל בודד. ולא סם מאכל בודד, אלא משהו לא מסובך להכנה כאורז. אבל כמו שהאסייתים יודעים במשך עשרות שנים – האורז הכי מוצלח, הכי טעים ובמרקם הכי טוב יוצא מסיר אורז שיודע לעשות הכל לבד. אתה שם את כל המרכיבים בסיר, לוחץ על כפתור והכל קורה לבד. צורת ההכנה היא שילוב של בישול עם אידוי. בתום בישול האורז, הסיר עובר אוטומטית למצב שמירת חום וכך האורז נשאר חם ומוכן לאכילה עד 6 שעות מסיום הבישול.

אני מוכן לעשות תחרות עם כל בשלן או בשלנית ביתית שאף אחד לא מצליח להתקרב למרקם המושלם של האורז שיוצא מסיר אורז. אחד-אחד לפי הספר.

וכך התחלתי לפתח את נושא הכנת האורז. מהפרסים גנבתי את השימוש בחמאה שמעשיר את הטעם של האורז. אגב, אודות לשומן, החלק התחתון של האורז מקבל את הקריספיות המקסימה והטעימה. הפרסים קוראים לזה טהדיג. ובדיוק כמו הפרסים אני לפעמים מניח בשכבה התחתונה פרוסות דקות של תפוחי אדמה ומעליהם את האורז והנוזלים.

אין אפס עם סיר האורז וכל שילוב שאני מנסה יוצא פגז. אבל השילוב שאני הכי אוהב הוא מג’דרה.

אני זוכר את התקופה הנחמדה של אחרי צבא, היינו לוקחים את הרכב של אחד ההורים ויוצאים לנסיעה לכיוון צפון. אהבנו לעצור במסעדה מזרחית בשם אל מוכתאר ושם במסגרת האירוח הנדיב היו שמים לנו על השולחן מלבד הסלטים גם צלחת של מג’דרה שחומה שהייתה מוגשת קרה דווקא ומעוטרת בהרבה בצל מטוגן. אולי כהוקרה לאנשי ירושלים – בחרנו להעמיס את המג’דרה לחצאי פיתות יחד עם סלט גזר המתובל בלימון ופלפל חריף. היו אלה ביסים של אושר ששיחזרנו בכל נסיעה. אני לא אגזים אם אומר שהיו פעמים שהחברים רצו לנסוע דרומה ושכנעתי אותם בתירוצים מתירוצים שונים לנסוע שוב לצפון רק בשביל המגד’רה של אל מוכתאר.

מאז עברו הרבה מג’דרות בקנה של הושט שלי מגניב

אז המרכיבים של המגד’רה די פשוטים – המון המון המון בצלים לבנים חתוכים לרצועות, עדשים שחורות קטנות (זן פלא – העדשים הכי טעימות ובמרקם הכי טוב שיש)  ואורז. אני מכין עם בסמטי ומאד מרוצה מהתוצאה.

3 כפות שמן זית

6 בצלים גדולים (אני יודע שזה נשמע לכם הרבה – זה מתכווץ בכביסה. אהה סליחה, בטיגון לשון בחוץ

1 כף סוכר

2 כוסות אורז בסמטי

1 כוס עדשים שחורות (לא שטופות)

4 כוסות מים

1 כף מלח

1 כף כמון

שמים בסיר האורז החשמלי את העדשים ואת המים ומשרים למשך שעה.

מוסיפים את האורז, המלח והכמון. מערבבים היטב.

מפעילים את סיר האורז.

במחבת רחבה מטגנים את הבצלים עד השחמה בחום בינוני. כשהבצלים משחימים היטב מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב.

כשהאורז מוכן מערבבים פנימה את הבצלים עם השמן של הטיגון.

מגישים לאישה שאוהבים

 

''





חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה