כנאפה – מלכת המטבח הערבי : לחם עבודה - בלוג בוטיק לקולינריה | בלוג אוכל | ביקורת מסעדות | מתכונים | יאיר ברטשפיז

לחם עבודה

בלוג בוטיק לקולינריה

כנאפה – מלכת המטבח הערבי

לרוב אני לא נוהג לשתף פה בבלוג יותר מדי על חיי הפרטיים.

אבל החודשים האחרונים לא היו קלים עבורי.

בפעם הראשונה שעברתי והיה סגור רק קיללתי חרישית. יציבות אף פעם לא אפיינה את אחמד ממתקי הכפר וזו לא הפעם הראשונה שעברתי והיה סגור בלי הודעה מוקדמת. טוב – ככה זה עם עסקים קטנים שהם one man show.

אבל בפעם השנייה והשלישית שעברתי כבר ממש התעצבנתי. אני לא יודע אם זה קשור לירידה ברמת הסוכר בגוף, אבל הרגשתי כל פעם שהאצבעות שלי מתחילות לתופף בעצבנות על ההגה.

אחרי הפעם השלישית לא היה מנוס וביקשתי מחמודה השומר שיצלצל לאחמד לשאול אותו מה הסיפור. הרי הספיקה לי פעם אחת שאחמד נעלם מהפינה ברחוב גולומב והייתי בטוח שהעולם כפי שהכרתי אותו הולך להשתנות. אבל אז חמודה צלצל ואחמד אמר לו שהוא נאלץ לסגור ולפתוח במקום חדש. אבל הפעם זה היה נראה שונה. קודם כל כי המקום החדש היה פתוח בקושי חודשיים ובכלל – מה אני אשם שבעל הבית עושה לו צרות?

בקיצור חמודה צלצל וראיתי בפנים שלו שלא הולכות להיות בשורות טובות. הוא אמר לי שאחמד אמר שהעסק לא התרומם ואין מה לעשות – הוא החליט לסגור.

למזלי אחרי כמה ימים עשיתי את דרכי לצפון ועצרתי באל באבור לארוחה קלילה וכנאפה מופלאה לקינוח. אני חושב שאין פוסט על כנאפה שיכול להרשות לעצמו לוותר על אזכור של חוסאם עבאס מאל באבור והתרומה שלו בהפצת הפופולאריות של הכנאפה בישראל. אגב – בצדק מוחלט. הכנאפה באל באבור היא הכי טובה בארץ באופן גורף. פשוט שלמות מתוקה ומלטפת.

''

והנה עברו הימים והגוף רוצה את המתוק-מתוק הזה ואין אחמד ואין עתיד. אז התחלתי להכנס למכולות ולחפש ג’יבנה. בכולן יש את אותו סוג. 400 גרם של ג’יבנה ממחלבות ג’ת. גבינת עיזים מתוקה במי מלח. צריך לסנן ולהשרות במי רגילים לכמה ימים עד שיוצאת המליחות.

בפעם הראשונה לא העזתי ופשוט חתכתי את הגיבנה לקוביות וטיגנתי כמו חלומי לסלט. זה פשוט מושלם .

אבל עם כל הכבוד, גבינה מטוגנת לסלט זה לאשכנזים ובטח לא לבחור גזעי-אותנטי הנושא בגאון את שם המשפחה ברטשפיז לשון בחוץ

אז בגיחה הבאה למכולת רכשתי מלבד הג’יבנה גם קדאיף.

חיכיתי לרגע הנכון אבל הוא לא בא ולכן החלטתי פשוט לצלול למים העמוקים בלי מצופים.

מחבת הקרפ נשלחה לשדה המערכה. בתוכה המסתי כמות נאה של חמאה. אני יודע שבמתכון המקורי משתמשים בחמאה מזוקקת (סמנה), אבל לא הייתה לי סבלנות ולכן הלכתי על הפתרון המהיר.

כשהחמאה נמסה במחבת הוספתי מעל את איטריות הקדאיף. חשוב מאד להפריד את האיטריות בידיים.

הקפדתי להדק את האטריות לתחתית המחבת כדי שהן ייספגו בחמאה. כנאפה טובה צריכה כמות יפה של חמאה!

מעל הקדאיף פוררתי בידיים בטוחות את הג’יבנה. המחבת הולכת על להבה בינונית-נמוכה וחשוב להזיז את המחבת מעל הלהבה כך שהצריבה תהיה אחידה בכל התחתית.

בנפרד מכינים סירופ מכוס סוכר, חצי כוס מים, כמה טיפות לימון ואם יש מעט מעט מעט מי ורדים. מביאים לרתיחה ומסתכלים לוודא שכל הסוכר נמס.

כאשר הגבינה נמסה ומציצים ורואים שהתחתית הופכת לשחומה-סקסית, הופכים על צלחת הגשה ומזליפים בנדיבות מהסירופ.

יומיים אחרי שהכנתי את הכנאפה טיילתי בשוק בלוד ולהפתעתי (ולשמחתי הרבה!) ראיתי שאחמד פתח מחדש את הקונדטוריה במקום חדש. הוא התנפל עליי בחיבוקים והשבעתי אותו שדיר בעלאק אם הפעם הוא עושה לי קונצים ונעלם. כי הפעם אני לא פראייר – אני פותח במקומו מגניב

 

''''''''''''''''''''''''''''''''''''''



2 תגובות עד כה.

  1. קארין says:

    שפיץ אמיתי!
    נראה מצויין וגם אהבתי את סגנון הכתיבה.

      (ציטוט)  (תגובה)

  2. ניצן זורע says:

    היי, נשמע מעולה! יש מצב להוסיף כמויות? אפילו בערך, שיהיה אומדן ליחס בין המשקל גבינה, לבין הקדאיף לבין החמאה.
    לפי התמונות זה נראה 30 גרם בערך של חמאה.

      (ציטוט)  (תגובה)




חיפוש



הפוסטים הנצפים



מתכונים מומלצים

  • הניוקי של אבא
  • פסטה בשמנת, פטריות וגבינות
  • קרם ברולה
  • רוסטביף אחו-שרמוטה